מערכת שבתון
"ב"ה, טבת תש"ח. זיכה אותנו ד', ואומות העולם אישרו את זכותנו לעצמאות במדינה משלנו בחלקה של ארץ ישראל. כתוצאה מזה היישוב כולו, על כל שכבותיו, דרוך להתכוננות רבתי להתגוננות מפני פורעים ומתקיפים. יאמץ ד' את ידי מגיני ישראל העומדים במערכה! אנו קוראים, איפוא, לכל חברינו הגברים בגיל 17-25, להתייצב בלשכות המפקד לשירות העם, בהתאם להוראות מוסדות היישוב".
לעיתים ההווה משכיח את העבר. התרגלנו לזהות את החרדיות עם הסתייגות עמוקה משירות ביטחוני. דווקא משום כך ראוי לחזור אל הקריאה ההיסטורית לעיל, ולזכור כי מי שעמד מאחוריה היה "מרכז אגודת ישראל בארץ ישראל".
גם אם נדמה כיום שסירוב לגיוס הוא עמדה עתיקת יומין, ההיסטוריה מלמדת על תמונה מורכבת יותר. היו גם רגעים אחרים וקולות אחרים. היו אישים בציבור החרדי לאורך ההיסטוריה שראו בשותפות במאמץ הביטחוני חלק מן האחריות הלאומית ואף הדתית. יבוא הדגל שתלה הרב כהנמן על ישיבת פוניבז'; יבואו לוחמי המחתרות החרדים; יבואו חיילי גדוד טוביה וחללי הציבור החרדי; ותבוא גם ההכרזה הזו, ותזכיר: לא כך היה תמיד.
מתוך דאגה כנה להמשך קיומו של עולם הישיבות לאחר השואה, נענה דוד בן־גוריון לבקשה והעניק פטור מצומצם לכ־400 לומדים משירות צבאי, פטור שהתרחב עם השנים, בין היתר בשל שיקולים פוליטיים.
מה שניתן היה לשאת בעבר הפך לקשה בהרבה לנוכח השינויים הדמוגרפיים והפוליטיים: מפתיע אולם עד 1980 היו החרדים כ־4% מן הציבור בישראל; בשנת 2025 עמד חלקם בקרב האוכלוסייה המיועדת לגיוס על 23.5%, ובשנים הבאות הוא צפוי לעלות לכ־33% בשנת 2040 ולכ־40% בשנת 2050. בתוך המלחמה הארוכה והמתישה, היעדרו של ציבור גדול כל כך מהמערכה – בלתי אפשרי.
ההנהגה החרדית מבקשת הכרה, ייצוג והשפעה: זכויות, תקציבים, מינויים, מוקדי כוח וחופש בחירה רחב. עם גידול המגזר החרדי, גדל גם מספר נציגיו בכנסת ומתרחבת השפעתו הציבורית. אולם ככל שחלקו באוכלוסייה עולה, כך מתחדדת השאלה בדבר חלקו בנשיאה בצרכים הלאומיים. בלב חייה של מדינה עצמאית חפצת חיים, חייבת לעמוד זיקה בין זכויות לבין חובות. בין קבלה לבין נתינה.
האם תישמע שוב קריאה רחבה מתוך ההנהגה החרדית "לחזק את ידי מגיני ישראל" ו"להתייצב בלשכת המפקד לשירות העם"?
עוד לא אבדה תקוותנו.
