בן דוד יצחק (רב, ד"ר, ראש בית המדרש שערי ציון להכשרת רבני ערים)ביטוי אחד שחוזר על עצמו פעם אחר פעם בפרשתנו, פרשת בהר, מייצר על הקורא אפקט שהוא כמעט מדידטיבי. הביטוי הוא: ׳כי ימוך אחיך' החוזר על עצמו מספר פעמים כדי לתאר מצבים שונים שבהם אדם מעם ישראל נקלע למצוקות אישיות או כלכליות, הדורשות את הירתמות סביבתו הקרובה על מנת לסייע לו להיחלץ מהם ולהתמודד איתם. פעם אחת מדובר באדם שנדרש למכור את קרקעותיו, ונשאר ללא אמצעי ייצור שמאפשרים לו להתפרנס באופן עצמאי. בפעם השנייה מדובר באדם שנקלע למצוקה תזרימית והוא זקוק לכסף מזומן, וכאן המצווה היא להלוות לו מבלי לקחת ממנו ריבית על ההלוואה. ובפעם השלישית מדובר באדם שנאלץ למכור את עצמו לעבד בגלל מצוקה כלכלית, וכאן מצוה התורה על הפיכתו של העבד לעובד, כלומר: אדם שנהנה מזכויות מסוימות במערכת היחסים שלו עם מעסיקו, ובעיקר כזה שלא אמור לאבד לחלוטין את עצמאותו ואת אנושיותו בגלל המצב הכלכלי הקשה שאליו הוא נקלע.
כדי להבין את עומק המשמעות של העיסוק במצבים השונים של ׳כי ימוך אחיך׳, נרחיב את המבט על ספר ויקרא בכללותו באופן שיאפשר לנו להתבונן בתהליך העמוק שמתרחש בתוכו ובתמורה שהוא מייצר ביחס לטיבו של מושג הקדושה ומהותו.
ניתן להבחין בספר ויקרא בשני רגעי שיא, הקשורים זה בזה: האירוע הראשון הוא מות נדב ואביהוא ביום השמיני למילואים, ואילו האירוע השני, שמגיע בעקבות האירוע הראשון, הוא כניסתו של אהרן אביהם לקודש הקודשים, כדי לכפר על חטאי העם ועל חטאי בניו. מיקום הופעתם של שני סיפורים אלו, מחלק את הספר לשלושה חלקים, המובחנים זה מזה בתוכנם ובדגשיהם.
חלקו הראשון ממוקד באופן בלעדי בעיסוק נרחב ומפורט בתורת הקרבנות. חלק זה של הספר ממוקד במושג הקירבה אל הקודש, כאשר ספירת הקדושה מיוצגת על ידי המשכן והשראת השכינה המתחוללת בתוכו.
חלקו השני של ספר ויקרא, לאחר סיפור מותם של נדב ואביהוא, ממשיך לעסוק בנושאים הקשורים לעולם המשכן והמקדש, אך כאן הקשר הוא עקיף יותר, והעיסוק הישיר הוא בתחומי חיים שונים היוצרים מצבים של טומאה, וכן בדרך ההיטהרות ממצבים אלו.
כאן הקדושה יוצאת מעולם המקדש עצמו אל החיים הממשיים: אוכל ומאכלים, לידה ומוות ושאר מצבי טומאה הקשורים בגוף. במסגרת חלק זה, עדיין ישנה זיקה חזקה למקדש שביחס אליו מוגדרים מושגי הטומאה והטהרה, אך אלו חורגים מתחומיו המוגדרים של המשכן, אל מלאות החיים של האדם הפשוט מישראל, ואל מרחבי חייו הממשיים.
בחלקו השלישי והאחרון של ספר ויקרא, מתחוללת תמורה עמוקה יותר ביחס למושג הקדושה: כאן נראה התרחבות והתגוונות של מושג הקדושה, והוצאתו מחוץ למרחביו של המקדש. הפרשות השונות בחלק זה של הספר מפתחות את מושג הקדושה לכיוונים חדשים, אשר מרחיבים את אופני המפגש עם אידיאל הקדושה, תוך התמקדות במצוות חברתיות שונות, ובעיצוב מערכות יחסים ראויות ומתוקנות בין בני אדם אלו כלפי אלו, ובין מעגלים שונים של החברה.
ליבו של חלק זה מצוי בפרשה שלנו שעוסקת כאמור בחובה להתגייס כדי לתמוך באדם שחייו נקלעו למשבר. כאן מפתחת התורה מערך כולל של אתיקה של עזרה ותמיכה באדם שנפל מנכסיו, ואיבד את מעמדו הכלכלי באופן שאילץ אותו למכור את שדהו, או ביתו, לקחת הלוואות, או – בשלב החמור ביותר – להימכר לעבדות. בכך מכניסה הפרשה את היחסים האנושיים שבין בני האדם עמוק פנימה לתוך מושג הקדושה והתגלותו בחיינו.
מושג הקדושה של ספר ויקרא לא נשאר תחום בתוככי המשכן, אלא חותר להתפשט למעגלי חיים הולכים ומתרחבים בחייו של האדם הפרטי, בחייה של הקהילה, ובחייה של האומה כולה על גלגולי הזמן ההיסטורי שבתוכו היא חיה ופועלת.
הפער בין מרחביה השונים של הקדושה, איננו רק פער 'גיאוגרפי', אלא פער עמוק הרבה יותר. השאלה היא לא רק היכן מתגלה הקדושה, אלא: מהי, בעצם, קדושה?
שני חלקיו הראשונים של הספר עונים לשאלה זו: קדושה היא העמידה לפני ה', המשתלבת עם ביצוען של פעולות דתיות מובהקות שנעשות כדי לעבדו, לחוש את קרבתו; ואת ההתבטלות לפניו.
ואילו חלקו השלישי של הספר מוסיף לתשובה זו גם מרכיב נוסף: הקדושה מתגלה ומתבטאת לא רק בעמידה הישירה של האדם אל מול אלוקיו, אלא גם בתוכם ובעצמיותם של מרחבי חייו הממשיים, ובעיקר ביחסים האתיים והאנושיים שמקיימים בינו לבין סביבתו.
בכך, ספר ויקרא מבקש ללמדנו את המסר שאף פעם לא מיותר לחזור אליו ולהעמיק בו: שהרגישות המוסרית והאנושית היא מרחב שבו מתגלה הקדושה, לא פחות מאשר בעמידה הישירה של האדם למול פני הא-ל. ולא פחות חשוב מכך: שבין שני המישורים המשלימים הללו ישנה זיקה עמוקה של השלמה והפריה הדדית.
