מערכת שבתוןהרבנית מלי שטריגלר
צוות מוביל שותפות לשרות
רות – דמות המופת לחסד ולערבות הדדית, מקבלת במלחמה שאנו עדיין מצויים בתוכה, משמעות אקטואלית מתמיד. כשותפה אמיצה שמצהירה "עמך עמי ואלוקייך אלוקי", היא משילה מעצמה את עברה, את הרגליה, את מקורותיה בהם אחזה והאמינה, ומצטרפת אל נעמי מתוך ערבות הדדית, מתוך הבנה ש"עולם חסד יבנה". בתוך כך, רות מבינה שאחד המחירים ההכרחיים עלול להיות: "באשר תמותי אמות".
מגילת רות מציבה לנו את שני היסודות מהם ניתן ללמוד את חובת הגיוס. מגילת רות נקראת בחג מתן תורה. ללמדנו שמעבר לדין, שבו צוונו על מלחמת מצווה, יש לפנים משורת הדין. רות היא מגילת החסד. בלי שנעמי מבקשת, רות מתעקשת להצטרף אליה כדי להיות לה לעזר.
לא ניתן שלא להבחין באקטואליות נוספת – זו של המדרש בו הקב"ה הציע לעמים לקבל את התורה. בהתאמות הרלוונטיות ניתן לנסח כך: כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל חיזר על כל המגזרים. נגלה אל עסקני המגזר החרדי. אמר להם: "מקבלין אתם את התורה?" אמרו לו: "נמית עצמנו באוהלה של תורה, אך בענייני מסירות נפש ממש, ומלחמת מצוה – נסתפק בדרישה בבית המדרש בלבד, ולא נבוא לידי מעשה", ענה להם: "והלא כבר אמרו חכמיכם בתלמוד הירושלמי: "הלומד שלא על-מנת לעשות, נוח לו אילו.. לא יצא לעולם", כלומר: התורה חייבת להביא למעשה. אמרו לו: "זו תורה שבעל-פה היא, ואנו אין לנו אלא תורה שבכתב במצווה זו, שנאמר: "והגית בו יומם ולילה"".
אמר להם הקב"ה: והלא תורה שבכתב ותורה שבע"פ כרוכות זו בזו, כפי שביאר הרמב"ם: "ואי זו היא מלחמת מצוה? ..עזרת ישראל מיד צר". ואף בתורה שבכתב אמרתי: 'מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאותם', ו'לא תעמוד על דם רעך'.
גם מי שאינו מאמין כי מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו, לא יכול היום – בין יום שחרור הר קודשנו ובין מתן תורתנו, לשאת את שם התורה לשווא.
לעומת בועז, שמלמדנו עם רות לעשות את הישר והנכון בעיני אלוקים ואדם, ישנה במגילה דמות "הגואל". אותו אחד שהשתמט. שלא עשה את מה שהתורה מצווה ומצפה ממנו. לפיכך, אותו גואל נשאר בגדר "פלוני אלמוני".
רות, שקשרה גורלה בגורל נעמי וישראל, זכתה להינשא לבועז ולהיות אם המלוכה של נעים זמירות ישראל, שלא הסתפק בזמירותיו, אלא נלחם את מלחמות ישראל.
