אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])'לא אגדה רעי ,ולא חלום עובר, הנה מול הר סיני ,הסנה, הסנה בוער.
הו, שלהבת יה – עיני הנערים, הו, שלהבת יה – ברעום המנועים,
עוד יסופר על זה היום אחי, בשוב העם אל מעמד סיני' [יחיאל מוהר]
המהלך ההיסטורי היהודי מתנהל בין שני הרים. המשא והמסע היהודי לדורותיו נע על הציר של הר סיני והר המוריה.
מאז עלה משה אל ההר, כפי שנציין בחג השבועות, ומאז שירד ממנו בראשונה ובשנית, החל העם את מסעו על ציר הזמן ומגמת פניו, בין אם זה לפאתי מזרח, מערב, צפון או דרום- קדימה, אל הר המוריה, אל הר הקודש בירושלים.
כל מי שעבר אי פעם סדרת ניווטים בצבא או באזרחות, זוכר את דברי המדריך או המפקד בשיעור הראשון: חפש משהו קבוע ויציב בשטח, משהו שלא יזוז ממקומו, ותמיד תנווט ביחס אליו. רק כך תוכל תמיד לדעת מה מיקומך ביחס למקום שיצאת ממנו, ורק כך תוכל לדעת מה מיקומך ביחס למקום אליו אתה הולך. אל תנווט את דרכך מול אורות או מול דברים שיכולים היום להיות ומחר להיעלם, שיכולים להיכבות לפתע, שיכולים להיות היום פה ומחר במקום אחר. לעולם, כדי שהניווט יצליח, עליך לנווט ולבדוק את עצמך ומיקומך ביחס למשהו קבוע, יציב ובלתי משתנה.
אל מסע הניווטים הזה יצא העם היהודי ושני הרים משמשים לו כנקודות ציון ביחס למיקומו- הר סיני והר המוריה. לעולם יבחן העם היהודי את עצמו, בימי סגריר ובימים בהירים, בעיתות משבר וברגעי שמחה- מול שני ההרים הללו. כמה אנו נושאים אתנו ועלינו מההר הראשון שבמדבר, ועד כמה אנו קרובים אל ההר הנישא בראש הרים בארץ ציון וירושלים.
כל כך הרבה עליות ומורדות, לילות חשוכים וימים בהירים ומאירים היו לעם הזה במהלך אלפי שנות קיומו. באלו גם באלו ידע תמיד לשאת עיניו ולחפש את 'כוכבי הצפון' שלו – הר סיני והר המוריה.
אל חג השבועות הניצב לפנינו וסימלו הר סיני, אנו באים מתוך יום ירושלים שמאחורינו וסמלו הר הבית. בכך נסגר המעגל היהודי הגדול שקצהו האחד בחג הפסח עם היציאה ממצרים, והוא מבריח מן הקצה אל הקצה עד הגיעו אל הר הקודש ביום ירושלים, תוך שהוא שוזר בדרכו במהלך הימים את יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות.
זה הסיפור היהודי בתמצית. 4000 שנה ב- 49 ימים.
במצעד החיים היהודי הנצחי הזה צעדו יהודים מחרן ומאתיופיה, מצפון ומתימן, מעיראק ומערבות סיביר, מסודן ומקצווי ארץ אחרים- כשעל שפתי כולם המילה ירושלים, ובליבם אמונת הר סיני.
ובחג השבועות, שיא וסיום ימי הספירה, ביום שכולו תורה, יעסוק העם הזה בשני יסודות חייו עליהם יצוקים כל ערכיו ואמונתו- עשרת הדיברות ומגילת רות. עשרת הדיברות בבחינת קוד ההפעלה של העולם, ומגילת רות בבחינת קוד ההפעלה והערך המוסף היהודי- שתורת חסד על לשונו ובכל אורחותיו.
זה מסענו בעולם, ואלו הנון-צדיקים שלנו בדרכנו אל היעד. נושאים אתנו את קוד עשרת הדיברות ואת סוד החסד. נושאים עיננו אל ההרים ויודעים שעזרנו בוא יבוא, כל עוד נשכיל ללכת איתן בין שתי הנקודות הללו- הר סיני והר המוריה- שתי נקודות שביניהן עובר רק קו ישר אחד- קו החסד והאמונה, כל עוד נדע את סוד החיבור בין העבר לעתיד, בין התורה לעבודה, בין האמונה האלוקית להשתדלות האנושית.
קולות השופר בהר סיני וקולות השופר בהר המוריה ואל מול הכותל חוברים יחדיו להרמוניה אחת גדולה, ולקול אחד גדול, קול מבשר מבשר ואומר חזו בניי חביביי, הגיע זמן גאולתכם.
'רעי, זה לא חלום ,ולא חזיון הוזה ,מאז ועד היום ,בוער, בוער הסנה.
לוהט בזמר און ,בלבבות הא-ל ,של נערי ציון ,ורכב ישראל'
(במדבר תשעח)
