הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')תיקון ליל שבועות הוא מנהג שניתנו לו שני הסברים עיקריים: האחד נעוץ בדברי ספר הזוהר, המספר כי "החסידים הראשונים לא היו ישנים בזה הלילה, והיו עמלים בתורה". לימוד זה נקרא בשם "תיקון" במובן של "קישוט". לפי ספר הזוהר רבי שמעון אמר בשעה שנאספו החברים אצלו בלילה זה: "נבוא לתקן תכשיטי הכלה כדי שתמצא למחר בתכשיטיה ותיקוניה אצל המלך כמו שיאות." (הזוהר, ג, פח א, צז ב). לומדי התורה וקוראי התיקון הם בבחינת שושבינים המקשטים את ה"כלה", (השכינה או התורה) בכ"ד מיני קישוטים, לקראת כניסתה לחופה ולזיווג שלם עם ה"חתן" (הקב"ה), למחרת בבוקר, בעת קריאת עשרת הדיברות.
עד תקופת האר"י היה התיקון נחלתם של מקובלים ותלמידי חכמים בלבד, ובעקבות קבלת האר"י הוא קיבל חיזוק ותנופה והתפשט בציבור. האר"י ביצע עריכה סופית של סדר הלימוד שעיקרו קריאת פסוקים ראשונים ואחרונים של כל פרשה ושל כל ספרי הנביאים והכתובים, קריאת פרשיות מיוחדות מהתורה, קריאת משנה ראשונה ואחרונה מכל מסכת, קריאות מספר יצירה, מספר הזוהר, תרי"ג המצוות, מדרשי חז"ל על מתן תורה, שיר השירים ועוד. סדר לימוד זה התקבל בקהילות הספרדים ואף בקרב כמה חסידויות.
התיקון על-פי התפיסה הקבלית לא בא לתקן קלקול כלשהו, אלא הוא הכנה של התקדשות והתכוננות רוחנית לקראת התחברות מחודשת עם התורה, שמתבצעת בכל חג מתן תורה מחדש.
ההסבר השני למנהג סבור שהתיקון אכן נועד לתקן קלקול. ר' אברהם אבלי גומבינר הסביר (מגן אברהם או"ח תצד) את הסיבה לתיקון על-פי המדרש המספר שבני ישראל ישנו היטב בלילה שלפני מתן תורה, במקום שיצפו בהתרגשות ובדריכות למעמד הגדול של התגלות ה'. בבוקר "בא הקב"ה ומצאם ישנים"… ומשה היה צריך לעוררם ולהוציאם מאהליהם. לפי דעה אחרת הם אף ישנו עד שעה מאוחרת ביום מתן תורה, והקב"ה העיר אותם באמצעות הקולות והברקים (שהש"ר א, ב; א, נו).
פרשת 'נשא' מפגישה אותנו עם המחשה חשובה של תיקון מהסוג השני – תיקון של קלקול. הפרשה מביאה את פרשת הסוטה, ומיד לאחריה מפרטת את דיני הנזיר. חכמינו הסבירו: "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (סוטה ב, ב, ברכות סג, א).
בתורה שבעל פה חז"ל הפכו את הסדר של סוטה ונזיר, ובמסכתות הש"ס מסכת 'נזיר' קודמת למסכת 'סוטה'. בכך לכאורה הם ניתקו את הקשר בין שני העניינים. דבר זה תמוה, במיוחד לאור העובדה שמי שאמר את הרעיון שהרואה סוטה בקלקולה צריך להזיר עצמו היה רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה שקבע את סדר מסכתות הש"ס.
אולם נראה שבכך רבי יהודה הנשיא בא ללמדנו שיש שתי דרכים של התמודדות עם הקלקולים והחסרונות שבעולם: הדרך האנושית הטבעית היא שאדם מזהה נפילה רוחנית או מוסרית ובעקבותיה הוא מבצע פעולת תיקון, וכך הנזיר שנתקל בסוטה מקבל על עצמו מנהגי ריסון ופרישות. אולם הדרך האידיאלית להתמודד עם השלילה בעולם היא בהגברת הטוב קודם לרע, ובהקדמת העשייה החיובית עוד בטרם צצה השלילה. התורה הקדימה את פרשת סוטה, שכן זהו סדר הדברים הטבעי בעולם: קודם יש רע, ובעקבותיו אנשים עושים מעשה מתקן. המשנה והגמרא מקדימות את מסכת נזיר לסוטה כדי ללמד שעל האדם להגביר מלכתחילה את ה"עשה טוב", על מנת שהרע לא יוכל להרים ראש מולו, ולא יהיה צורך ב"סור מרע".
שני סוגי התיקון של שבועות משקפים את שתי הדרכים: לפי הפרשנות המבוססת על המדרש תיקון ליל שבועות נועד לתקן קלקול שכבר התרחש בעבר, בעת מעמד הר סיני, ואילו התיקון על דרך הקבלה לא מתקן שום קלקול, אלא מתקין התקן הגנה באמצעות פעולה חיובית של העצמת הטוב מלכתחילה לקראת המפגש בבוקר עם מעמד מתן תורה.
נראה שאפשר לאפיין את שני סוגי התיקונים כשמשקפים שתי דרכים בעבודת ה'. התיקון על דרך המדרש צועד בדרך היראה, ולפיו אחרי שראינו אומה בקלקולה כשחטאה בשינה עמוקה בליל המעמד העצום ביותר והמופלא, אנו מתמלאים יראה בגין חולשות אנוש שנמצאות גם בנו, ועמלים באותו לילה במלחמתה של תורה כדי לתקן את עצמנו. התיקון שיסודו בתורת הסוד הולך בדרך האהבה, ואינו עוסק בחטאים ונפילות אלא בייפוי האהובה לפני חופת כלולות וזיווג של אהבה. לפיכך יש לקרוא בכל חלקי התורה באופן שמשקף אהבה לתורה ורצון לדעת אותה על כל חלקיה.
כידוע המתפללים פסוקי דזמרה בנוסח אשכנז ואלה שבנוסח ספרד או ספרדי נפגשים כולם ב"יהי כבוד ה' לעולם". כל הלומדים בליל שבועות מתוך כוונות טובות, בין אם אלה כוונות האר"י ובין אם כוונות הירא, כולם מטעינים את המצברים הרוחניים בתורה, כדי לבצע התקנה נכונה לפני קבלת התורה מחדש שבדרכה נגביר את עשיית הטוב על הרע, נתקן את עצמינו ואת החברה, ונקדם תיקון עולם במלכות ש-ד-י.
