הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')המילים: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (לב, כה), אינן מתארות, להבנתי, מצב רגעי, אלא משקפות גם חוויה קיומית הולכת ונמשכת בחייו של יעקב אבינו, שהבדידות הייתה חוויה דומיננטית בחייו. העולם הפנימי של יעקב החל להתגבש מתוך בדידות, בהיותו איש תם היושב לבדו באהל, מנותק מעשיו המתרועע עם ציידים ואנשי שדה. בדידותו העמיקה בהליכתו לחרן, ונמשכה בשהייתו בבית לבן, כאשר כל אנשי המקום בעבר אחד של המתרס והוא בעבר השני. יעקב נגאל מבדידותו בחברת אשתו האהובה, רחל, אך עם מותה היא בוודאי התעצמה. אחרי חברותה של רחל הגיעה החברותא עם יוסף, אולם גם זו נגדעה בעודה באיבה.
בדידות יכולה להתקיים גם כשהאדם מוקף אנשים. למרבה האירוניה דווקא האב שהקים משפחה גדולה ודגולה היה הבודד מכולם. סביר שיעקב חווה בדידות גם לאחר מכירת יוסף, כאשר שקע באבלו האישי ללא נחמה, ואילו בניו שקעו במשפחתם ובעבודתם.
עם כל הקושי והכאב שבבדידות, היא יכולה גם ליצור הזדמנויות. בבדידות עשוי אדם להפיק מעצמו את העצמיות המזוקקת שלו, לחדד, לחדש ולחזק את ייחודיותו ויכולותיו. "כשבדידות אינה פחד, ונולדת שירה", כתב נתן זך באחד משיריו. דומני, שמשום כך הבדידות היא מרכיב בהידמות לבורא, ובלי לחוש בה לפרקים חסר משהו במימוש צלם אלוקים. הוכחה לכך בשירו של ר' שלמה קרליבך: "וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא", "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". בשיר זה חיבר קרליבך פסוק מספר ישעיהו (ב, יא), עם פסוק מספר בראשית. מניין לקח את החיבור המוזר והמוצלח?
התשובה מופיעה במדרש לפרשתנו האומר: "כל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעתיד לבא, הקדים ועשה על ידי הצדיקים בעולם הזה… מה הקב"ה כתוב בו ונשגב ה' לבדו, אף יעקב ויותר יעקב לבדו" (ב"ר עז, א). הבדידות של יעקב מושווית במדרש זה לבדידות המוחלטת של הקב"ה בעידן בו ייעלמו כל אלוהים אחרים. הדבר רומז לכוח ולפוטנציאל הגדול שגנוז בבדידות. זמנים של בדידות הם פוטנציאל לפתח את ההידמות לבורא ולהוציא מהכוח אל הפועל את צלם האלוקים שיש באדם.
ואכן בשני אירועי השיא של בדידותו הגיע יעקב לפסגה רוחנית עליונה, וזכה לשתי ההתגלויות הגדולות של ה' אליו, שפתחו עידן חדש בחייו. בפעם הראשונה, בהיותו בדרך מארץ ישראל לחרן, בלילה בבית אל, זכה לחלומו הנבואי הראשון, חלום הסולם. בפעם השנייה, בהיותו בדרך מחרן לארץ ישראל, בלילה במעבר יבוק הוא נאבק במלאך. בהתגלות הראשונה זכה יעקב להבטחת העם והארץ, ולהבטחה אישית לביטחון ולקיום, ובשנייה הפך מיעקב לישראל: ישראל – איש ראה א-ל, ישר עם א-ל ושרה עם א-ל.
מחקרים רבים מלמדים שהבדידות היא המחלה של המאה ה-21. באינטראקציה ברשתות חברתיות, במרשתת ובטלפון אין את העומק, הקרבה והאינטימיות הדרושים לשם יצירת יחסים חברתיים משמעותיים.
ליהודים המקיימים אורח חיים דתי יש כלים משמעותיים להתמודד עם הבדידות. בית הכנסת מזמין אותנו שלוש פעמים ביום להיות בחברת עשרה אנשים לפחות, והשבת מכריחה אותנו להתנתק ממסכים, ומחברת אותנו למשפחה ולקהילה. ההכרה בנוכחות ה' יוצרת אף היא חלופה לבידוד מבני אדם, כדברי הבעש"ט: "יהודי לעולם אינו בודד, בכל מקום בו הוא הולך, ה' אתו". ואכן המילה "בדד" היא גם ראשי תיבות של העיקרון: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג, ו). אם האדם חי במודעות של נוכחות א-לוהית בכל מקום, הוא לא חווה בדידות מוחלטת, גם כשהוא בדד.
בעיית הבדידות קוראת לנו לעזור לאחרים בבדידותם, וכשהיא פוקדת אותנו עלינו ללמוד מיעקב למנף את המשבר להזדמנות, ולעשות את הבדידות קרש קפיצה להתגלות. היא מאתגרת אותנו לטפס בסולם, להיאבק במלאכים, ולהוציא ממצבי הבדד את המיטב והמירב.
