הרב חגי לונדיןעל פי נתוני סטטיסטיקה, ישנם כיום כחצי מיליון אנשים המעוניינים להתגייר. ככל הנראה, מעולם לא היה הסטאטוס היהודי נחשק יותר מאשר בימינו. זהו מצב מבורך, אולם מעמיד בפני הממסד הרבני בעיות לא פשוטות. לא נכנס כאן לצדדים ההלכתיים של הגיור, אלא ננסה להבין את המשמעות הרוחנית העומדת מאחורי תהליך הגיור.
גיור הוא שם כולל להפיכתו של לא-יהודי ליהודי. עצם המושג 'גיור' הוא בעייתי. בניגוד לדתות כדוגמת הנצרות או האסלאם, הזהות היהודית אינה פועל יוצא של החלטה בחירית, אלא תכונה מולדת העוברת מהאם היהודייה לבניה. כיצד ניתן אם כן להחליט כי יום אחד, אדם שנולד כלא יהודי, מלא רצון טוב ככל שיהיה, ייחשב כיהודי?
בתורת הסוד היהודית מצוי הסבר היכול לשפוך אור על נושא הגיור. הרעיון של הגיור, מסבירים חכמים (תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו, עמ' א), הוא, שישנם אנשים שלמרות שהם עצמם לא נולדו כיהודים, הרי נשמתם יהודית: "אף על גב דאינהו לא הוו בהר סיני – מזלייהו הוו" (למרות שהם עצמם לא היו במעמד הר סיני, נשמתם הייתה). ישנם אנשים המסתובבים בעולם, שלמרות שנולדו כלא-יהודים, הם חשים משיכה אינסטינקטיבית לעם ישראל (שזהותו עוצבה במעמד הר סיני). מכיוון שכך, עניינו של תהליך הגיור, והקשיים שמערימים על הרוצים להתגייר הוא על מנת לברר האם אכן 'מסתתרת' כאן נשמה יהודית או לאו.
יתירה מזאת, המושג 'גיור' בעם ישראל אינו תקף רק לבני אדם אלא גם לתפיסות עולם. התלמוד הבבלי במסכת פסחים (דף פז, עמוד ב) כותב כי "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות – אלא כדי שיתווספו עליהם גרים". זהו מאמר תמוה. מספר הגרים שהתווספו אל עם ישראל במהלך היסטוריה של הגלויות השונות הינו שולי, ואין זה מסתבר כי מפני כך גלו ישראל מארצם. ניתן להבין את מאמר התלמוד באופן אחר: עניינם של תהליכים גדולים בעם ישראל הינו גיור, לא רק במובן הממשי של גיור בני אדם, אלא אף במובן הרוחני של 'גיור' רעיונות. במהלך הדורות, בעיקר בזמן הפיזור של עם ישראל בין התרבויות השונות, מתווספים כיווני חשיבה לעם ישראל המפרים את העולם היהודי.
ביציאה למלחמה, מלמדת אותנו התורה, ישנם מצבים בהם נתקל הלוחם ב"אשת יפת תואר" (דברים פרק כא, פסוק יא) ומכניסה אל תוך ביתו. במבט ראשון יש פה תיאור של מציאות שלילית של ניסיון למתן פראות של לוחמים בזמן המלחמה, כנאמר על כך בתלמוד: "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" (קידושין דף כא, עמוד ב). אולם רבי חיים בן עטר, אחד מגדולי ישראל בדורות האחרונים, מבאר פסוקים אלו באופן שונה: במלחמות ישראל, כך מסביר הוא, הן הממשיות והן התרבותיות – קיימת אפשרות בה מזהה עם ישראל בין העמים "נפש קדושה בין הקליפות", נשמה גדולה או רעיון נכון אשר 'נשבו'. במלחמת התרבות להופעת הערכים היהודים, מוצאים אנו לעתים מקומות בעייתיים שבהם מסתתרת "אשת יפת תואר" – רעיון אמיתי, גרעין אמת הקבור בתוך זוהמה תרבותית. את גרעין האמת הזה אנו 'מגיירים', מכניסים לתוך ביתנו. אמנם, אין מדובר בתהליך פשוט. ראשית, על אמת זו 'לנקות' עצמה, כדברי המשך הפסוקים שם ביחס לשבוית המלחמה: "וגלחה את ראשהּ ועשתה את צִפּרניה, והסירה את שמלת שביהּ מעליה…". כלומר, האמת הזו צריכה לעבור תהליכי בירור וצירוף, אולם "ואחר כן", בסופו של התהליך, "תבוא אליה ובעלתהּ והיתה לך לאשה" (שם).
המקרה הקלאסי של גיור 'מוצלח', הן במובן האנושי והן במובן הרוחני, הוא המקרה של רות המואביה. מגילת רות, אותה קוראים בחג השבועות, מספרת לנו על רות, גיורת ממוצא מואבי (אומה המבטאת יסוד ניגודי קיצוני לעם ישראל עקב לידתה מתוך גילוי עריות המתואר בתנ"ך בין לוט לבתו). רות, לא רק שהופכת ליהודיה אלא מצאצאיה נולד דוד המלך, המייסד את השושלת המשיחית של עם ישראל. לגביה נאמר: "רות המואביה… השבה משדי מואב" (רות פרק א, פסוק כב). לכאורה אין המילה "שבה" מתארת את מצבה לאשורו, הרי היא באה משדה מואב! אלא שנשמתה תמיד הייתה מעם ישראל, אולם 'נאבדה' מאיתנו. לא תמיד פשוט לברר כי לפנינו נשמה, רעיון יהודי, אולם יש סימן לדבר, כאשר נעמי (חמותה היהודייה של רות) מנסה להניא אותה מלהתגייר, "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה – ותֶחדל לדבר אליה" (שם, פסוק יב), הרצון העיקש של הגר להיכנס לעם ישראל הוא סימן שיש כאן נשמה יהודית המעוניינת לחזור אל מקומה הטבעי.
לא ברור אם ההסבר הזה יניח את דעתם של אותם המתגיירים הנאלצים לעבור מסכת ייסורים בדרך לגיור, אבל לכל הפחות חשוב לדעת שאין פה כוונה רעה או אטימות. יש רצון כן לברר מהו המניע להצטרף לעם היהודי. האם יש נשמה מאחורי התהליך.
(שלח תשעה)
