שגב יובל (סמנכ"ל הגנת סייבר Aidoc)
אחת השאלות שאנשים אוהבים לשאול את עצמם כשהם לומדים את פרשת שלח, היא איך ייתכן שדור שראה את יציאת מצרים, את קריעת ים סוף ואת מעמד הר סיני – נפל כך בסיפור המרגלים. איך ייתכן שעם שלם שומע עשרה אנשים מדברים פחד, ייאוש וחוסר אמון – ומייד נסחף אחריהם?
אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו היינו אחרת. שאם היינו שם, היינו מקשיבים ליהושע וכלב. שהיינו מזהים מניפולציה, מפעילים שיקול דעת עצמאי ולא נסחפים אחרי פחד קולקטיבי. אבל אולי פרשת המרגלים איננה רק סיפור על דור המדבר. אולי היא מראה שמכוונת בדיוק אלינו. כי גם אנחנו חיים בעולם שבו אנשים, גופים ומערכות מתחרים ללא הפסקה על תשומת הלב שלנו – ועל הדרך שבה נסתכל על המציאות.
השבוע, בדרך לעבודה, הקשבתי להרצאה של ד"ר מיכה גודמן, וישר זה התחבר לי לפרשת המרגלים. בהרצאה שלו, הוא סיפר על אחת המהפכות הגדולות והשקטות ביותר של התקופה שלנו. מהפכה שכמעט לא שמנו לב אליה בזמן אמת. לפחות אני לא שמתי לב.
במשך רוב ההיסטוריה האנושית, בני אדם חיפשו מידע. אם רצינו ספר – הלכנו לחנות ספרים. אם רצינו לראות סרט – בחרנו קולנוע או ערוץ טלוויזיה. אם רצינו לקנות מוצר – הסתובבנו בין חנויות. אם רצינו חדשות – קנינו עיתון. בקיצור, כשרצינו משהו, הלכנו להשיג אותו. האדם היה זה שמחליט לאן להפנות את תשומת הלב שלו, ואת מי להכניס ללב ולראש שלו.
אבל בעשור האחרון משהו התהפך. היום אנחנו כמעט לא מחפשים מידע, מוצרים או תוכן – הם מוצאים אותנו… הסרטון הבא כבר ממתין לנו. המוצר הבא "בדיוק מתאים לנו". הפוסט הבא קופץ לפיד בלי שביקשנו. השיר הבא מתחיל להתנגן לבד. הנעלים לקנייה או הטיול מציעים את עצמם, וכך גם רעיונות ומחשבות ותובנות… אנחנו כבר לא יוצאים לעולם כדי למצוא דברים. העולם הדיגיטלי רודף אחרינו כדי למצוא אותנו.
וזה לא קורה במקרה. מאחורי הקלעים פועלים אלגוריתמים שתפקידם להבין מה יתפוס את תשומת הלב שלנו בצורה החזקה ביותר. מה יגרום לנו לעצור. מה ירגש אותנו. מה יכעיס אותנו. מה יפחיד אותנו. כי תשומת הלב האנושית הפכה למשאב הכלכלי היקר ביותר בעולם.
ד"ר מיכה גודמן מסביר, שפעם תאגידים קדחו באדמה כדי להוציא נפט. אבל היום, הם קודחים בתודעה האנושית כדי להוציא קשב. הנפט החדש הוא תשומת הלב שלנו. וכשם שחברות נפט פיתחו טכנולוגיות כדי לקדוח עמוק יותר באדמה, כך פלטפורמות דיגיטליות מפתחות מערכות שיודעות לקדוח עמוק יותר בנפש האדם: מה מושך אותנו, מה מפעיל אותנו, ועל איזה פחד נישאר עוד כמה שניות מול המסך.
והדבר אולי הכי מטלטל הוא שכל זה קרה בצורה כל כך נוחה, כל כך יעילה וכל כך טבעית – שכמעט לא עצרנו לשים לב למהפכה עצמה. בלי ששמנו לב, עברנו מעולם שבו אנחנו בוחרים מה להכניס לתודעה שלנו – לעולם שבו מערכות אחרות בוחרות עבורנו.
במילים אחרות, אם ננסה להיכנס לנעליים או לראש של דור המדבר: המרגלים לא בהכרח שיקרו. הארץ באמת הייתה מאתגרת. היו בה ערים בצורות ועמים חזקים. אבל הם ידעו בדיוק על איזה חלק של המציאות לשים זרקור. הם הבינו שכדי להשתלט על ציבור, לא צריך בהכרח לשקר – מספיק להציף פחד, לערער את הביטחון. וכשהפחד משתלט, גם אנשים שראו ניסים גלויים במדבר מאבדים את היכולת לחשוב באופן עצמאי.
זו אולי אחת השאלות הגדולות שהפרשה מציבה בפנינו גם היום: האם אנחנו באמת בוחרים את המחשבות שלנו – או שאנחנו פשוט מגיבים לזרם בלתי פוסק של מסרים שמישהו אחר דוחף אלינו? האם אנחנו עדיין מסוגלים לעצור, לבדוק, להטיל ספק, ולשאול מי מרוויח מזה שנפחד, שנכעס או שנישאב לעוד סערה?
יהושע וכלב לא היו מנותקים מהמציאות. הם ראו בדיוק את אותם הנתונים שראו שאר המרגלים. אבל הם סירבו לתת לפחד לנהל להם את התודעה.
ואולי זה המסר הגדול של פרשת שלח לדור שלנו. בעולם שבו כולם נלחמים על תשומת הלב שלנו, היכולת לחשוב באופן עצמאי, לברר אמת ולא להיסחף אחרי כל מסר שמצליח לעורר בנו רגש – היא לא רק כישרון אינטלקטואלי. היא מעלה רוחנית.
