שנוולד אליעזר חיים (רב, אל"מ במילואים, ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)אנו עומדים ערב בחירות גורליות, שבהן לא רק הרכב הממשלה עומד על הפרק, אלא במידה רבה גם דמותה של מדינת ישראל, זהותה היהודית, ביטחונה, עתידה ההתיישבותי ומעמדה בעולם.
דווקא בשעה כזאת, הציבור הדתי־לאומי עלול להגיע לבחירות כשהוא מפוצל לרסיסי מפלגות, שחלקן עלולות שלא לעבור את אחוז החסימה – ובכך לא רק לאבד את ייצוגן, אלא אף לסכן את הצלחת הגוש כולו.
הסכנה איננה תיאורטית. עלולה לקום ממשלה שתפעל לשינוי אופייה היהודי של המדינה! שתהיה תלויה בקולותיה של מפלגה המזוהה עם האחים המוסלמים, החותרת, בעורמה, להפוך את ישראל למדינת "כל אזרחיה" תחת השפעה איסלאמית, ובקולותיה של מפלגה קיצונית המצהירה בגלוי על כוונתה לפגוע בציבור הדתי־לאומי ובמפעליו החינוכיים וההתיישבותיים, בנציגיו ובמערכות התקשורת שלו.
בשלוש שנות המלחמה הקשה, זכינו לראות הישגים משמעותיים בתחומים הביטחוניים, המדיניים וההתיישבותיים, לצד התחזקות מעמדה של ישראל בזירות שונות.
הבחירות הקרובות יקבעו במידה רבה אם ההישגים הללו יישמרו, יעמיקו ויתורגמו למדיניות ארוכת טווח – או יישחקו.
הציבור הדתי־לאומי הוא ציבור ערכי ואידאולוגי. כל ניואנס ערכי נבחן אצלו בכובד ראש, ולעיתים בצדק רב. הוא מבקש לברר ולוודא שהשותפים לדרך אכן מחזיקים באותם ערכים. כל פרט הופך לעיקרון, כל הסתייגות לקו אדום, וכל אי־הסכמה לסיבה שאינה מאפשרת שותפות.
מבחינה ערכית זו מעלה. אבל בזירה הפוליטית לעיתים היא הופכת לחיסרון הרסני. מהות הבחירות היא יצירת מרכז כובד של כוח פוליטי, מרובה מנדטים, שבאמצעותו ניתן להשפיע על המציאות. לשם כך נדרשת אחדות השורות כמה שיותר גדולה.
ולכן, לצד השאלה: האם אני מזדהה עם כל פרט בעמדת מפלגה, חייבים לשאול: האם התעקשות שלי על ניואנס מסוים לא תגרום לי לאבד דברים החשובים ממנו פי כמה?
זו אינה שאלה של ויתור על ערכים. להיפך. זו שאלה של אחריות לערכים נוספים, החשובים יותר.
בציבור גדול ובריא צפויות מחלוקות ענייניות. אבל יש הבדל עצום בין מחלוקת על פרטים לבין חוסר יכולת להתאחד סביב היעדים הגדולים והחיוניים באמת.
בפרשת ניצבים, התורה מזהירה מפני תופעת ההתכחשות לנזקים שמתוך בחירה שגויה: "והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי… למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כט יח). יש מצבים שבהם האדם משכנע את עצמו ש"שלום יהיה לי", מפני שהוא עסוק בתחושת הצדק המוחלטת שלו, ואינו נותן דעתו לתוצאות ההרסניות שעלולות להיות חמורות בהרבה.
בתחילת הפרשה משה רבנו מכנס את העם ביום פטירתו לכריתת ברית: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל… " (דברים כט, ט–י). מדוע מדגישה התורה את "כולכם"?
רבנו בחיי מבאר שמעמד הברית בערבות מואב הוא מעין חזרה על מעמד הר סיני: "נתקבצו עתה בכאן כל ישראל בברית השני כשם שנתקבצו בברית הראשון במעמד הר סיני" (שם). הברית של עם ישראל נכרתת כאשר כל ישראל ניצבים יחד.
חז"ל ממשילים את האחדות: "בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת; ואילו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק יכול ומשברם, וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת" (תנחומא ניצבים א). קנים בודדים הם שבירים, אולם אם הקנים מאוחדים ומאוגדים ביחד אז הם "ניצבים" חזקים ועמידים.
ובנמשל: האחדות איננה רק מעלה חברתית. היא מקור עוצמה ערכי. האחדות נותנת לציבור כח לעמוד מול לחצים, איומים וסכנות שאינם ניתנים לעמידה כאשר כל אחד לבד ומושך לכיוון אחר.
פרשת ניצבים נקראת בסמיכות לראש השנה, ובעלי התוספות מצאו בכך רמז: "אתם ניצבים היום" – היום הידוע, יום ראש השנה, יום הדין, שבו אנו עומדים "כולכם לפני ה' אלוקיכם" (פענח רזא, ניצבים שם). כי כדי לזכות בדין צריך להיות מאוחדים, והתכללות של כל אחד בכלל.
במערכת הבחירות אנו עומדים בפני הכרעה האם נהיה "כולכם" – או שכל אחד יתבצר בפינתו, יעמוד על הניואנס שלו, ויעדיף אותו על פני היכולת להשפיע על גורלה של המדינה.
אם בגלל ניואנס או הסתייגות יתבזבזו קולות רבים, התוצאה עלולה להיות גורלית בדמות ממשלה הפוכה לגמרי מזו שהציבור הדתי־לאומי מבקש. אז כבר לא תהיה משמעות לשאלה האם ההתעקשות על הניואנס היתה מוצדקת. לא תעזור תחושת ה'צדקתי' כי הייתי אידאולוג ועמדתי על עקרונותיי בדייקנות. כי את ההכרעות החשובות יקבלו אחרים.
זהו המבחן שלנו. אם נדע להתאחד סביב העיקר, נוכל להיות כוח פוליטי משמעותי, לשמור על הישגי המלחמה, לחזק את זהותה היהודית של המדינה, להגן על ההתיישבות ולהשפיע על דרכה של מדינת ישראל בשנים הבאות.
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל
