האם ניתן לאחוז את החבל משני ראשיו?

האם ניתן לאחוז את החבל משני ראשיו?
איתן פינקלשטיין, דוקטורנט לתנ"ך ב'מכון הגבוה לתורה', אוניברסיטת בר-אילן
אמר רבי לוי: [אמר אברהם לה'] " הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ – לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט!" (בראשית י"ח, כה), אם עולם אתה מבקש – אין דין, ואם דין אתה מבקש – אין עולם! אתה תופס החבל בשני ראשיו – רוצה עולם ורוצה דין. אם אין אתה מוותר מעט – אין העולם יכול להתקיים. בראשית רבה מ"ט, ט – בתרגום לעברית.

לשורש ש.פ.ט. יש שתי משמעויות שונות: הראשונה מקובלת גם כיום והיא פעולתו של השופט היושב בדין, אך במקרא שורש זה שימש גם לתיאור פעולתו של המנהיג. ספר שופטים נקרא על שמם של המנהיגים הלאומיים שהיו בתקופה זו, שפעולתם המרכזית היתה הנהגתו של העם – ולאו דווקא ישיבה בדין. נראה שאף זו כוונתו המרכזית של העם שחשש מפני הפלשתים ובקש משמואל מלך כמנהיג חזק, בעודו מכנה את פעולת המלך כפעולה של שפיטה – "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו" (שמ"א ח', כ).
אין ספק כי על פי ההקשר המקראי של הפסוק המצוטט בדרשה, פסוק הפותח בטענתו של אברהם שבהפיכת סדום עלולים גם צדיקים להיספות ו"חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע", שתי הופעותיו של השורש ש.פ.ט. שבפסוק מכוונות לישיבה בדין, ויש לקוראו כתמיהה כלפי שמיא, בבחינת "הֲשֹׁפֵט (=היושב בדין כלפי) כָּל הָאָרֶץ – לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט (=דין)?!".
ברם, רבי לוי בדרשתנו בחר לנתק היגד זה מהקשרו הספציפי, ולטעון שעל ידי פיסוק שונה שלו, ניתן לראות כי טמונה בו אמת יסודית, הנכונה גם לאחר פתירת הבעיה הקונקרטית של צדיקי סדום. רבי לוי בחר לראות בביטוי "השופט כל הארץ" את כינויו של הקב"ה כמנהיגה של כל הארץ – ולהעמיד את התכונה הזו כתכונה המנוגדת לעשיית המשפט המתוארת בסופו, וכך קרא את הפסוק כ"הֲשֹׁפֵט (=המנהיג את) כָּל הָאָרֶץ – לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט (=אל לו לעשות דין)!".
הסיבה לכך שהניסיון להנהיג את העולם ובמקביל לשופטו, משול לניסיון 'לאחוז את החבל בשני ראשיו', נעוץ בעובדה שהאומר 'יקוב הדין את ההר' עלול ליקוב לא רק את ההר אלא את העולם כולו (שכן 'מלוא כל הארץ משפט…'), ולא להשאיר לו, חלילה, קיום. המנהיג, לעומת השופט, יכול להרשות לעצמו גמישות רבה יותר בהכרעותיו, וסטיה מן האמת המשפטית לצורך קיומה של האומה הוא דבר שבשגרה אצלו, ואולי אף כלולה בהגדרת תפקידו.
אומנם טענתו של אברהם כלפי ריבונו של עולם נדחתה, שכן מתכונותיו של הבורא הוא יכולתו להכיל ניגודים אין-סופיים, וביכולתו להשתמש במקביל במידת הדין ובמידות הדרושות לקיומו של עולם. ואכן, הפיכתה של סדום אינה פוגעת בקיומו של העולם, אלא למפרע מקדמת אותו אל עבר עולם טוב ומוסרי יותר.
ברם, כלפי הנהגתו של בן האנוש, נראה שהמסר ששם רבי לוי בפיו של אברהם רלוונטי מתמיד. לא בכדי הקפידה התורה על הפרדת רשויות כשרק מלך, שופט, כהן ונביא, על מערכת האיזונים והבלמים ביניהם – יוצרים את המשכ"ן השלם. בין המלך ובין השופט צריך להיות חבל ארוך ומתוח, בכדי שלא יפגעו זה בשיקול דעתו של זה, ולא יכנסו האחד בתחום חברו. רק במקרים בודדים תתערב הסנהדרין בשיקולי ההנהגה של המלך, ורק במקרים קיצוניים מותר למלך להתערב במינוי השופטים.
כפי שהעיר הנשיא ברק, אכן במציאות ניתן לכופף את החבל ולנסות לאחוז את שני ראשיו, אך יש לזכור שחבל שכזה עלולים ראשיו להסתבך זה בזה, עד כי לפתע עלולים אנו למצוא עצמנו במצב בו בטל עקרון הפרדת רשויותיו…
תשס"ז