מה בין קדושה לטהרה

קורח חלק על קדושת הכוהנים, ואמר (במדבר ט"ז, א-ב') "רב לכם כי כל העדה כולם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". כיצד אפשר לחלוק על כהונה? אפשר לומר כי כולם שווים ביכולתם להיטהר ולחזור בתשובה, אבל איך אפשר להפוך לכהן? כיצד אפשר להפוך להיות קדוש מבטן?

החתם סופר מביא את דברי המדרש "מה ראה קרח לחלוק על משה? פרשת פרה אדומה" ומבאר כי חטא העגל היה נחלת כל עם ישראל – מלבד הלוויים שלא חטאו בעגל. אהרון הכהן חטא בכך שסייע לבני ישראל לבנות את המזבח שעליו נעשה העגל. נמצא כי הלוויים ראויים מאהרון לכהונה שיש בה קדושה.

אכן, אהרון עשה תשובה ואמרו חז"ל במסכת ברכות דף ל"ד עמ' ב': "מקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם עומדים". אבל, בפרשת פרה אדומה נאמר (במדבר י"ט, ב-ג) "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן". רש"י מבאר כי אלעזר הוא שעשה את הפרה ולא אהרון, "לפי שאהרן עשה את העגל ואין קטיגור נעשה סניגור". לכן, טען קורח כי מי שהוא לוי ולא חטא מימיו ראוי לקבל את קדושת הכהונה, ולא "בעל תשובה" כאהרון הכהן. בפועל, נראה מייד כי ההיפך הוא הנכון.

משה השיב לקורח ואמר (במדבר ט"ז, ה') "בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו…. והיה האיש אשר יבחר ה' – הוא הקדוש". נאמר "הוא הקדוש", ולא נאמר הוא הטהור. טהרה מבטאת ניקיון מוחלט, ואת זה אין לאהרון. הייתה לו נפילה. הוא חטא בשיקול הדעת. אבל, אהרון מתאים יותר להיות קדוש.

כהונה ניחנה בקדושה, ונאמר (שמות כ"ט, א) "לקדש אותם לכהן לי". הציווי לגבי כוהנים הוא (ויקרא כ"א, ו'-ח') "קדושים יהיו לא-להיהם … את אישי ה' לחם א-להיהם הם מקריבם והיו קודש. אישה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדוש הוא לא-להיו. וקדשתו כי את לחם א-להיך הוא מקריב, קודש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם". הכוהנים נצטוו לשמור על "קדושתו של אהרון".

הלוויים, לעומת זאת, הצטוו על טהרה ונאמר (במדבר ח', ו'-ח) "קח את הלוויים מתוך בני ישראל וטהרת אותם. וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והיטהרו".

הכתוב אומר ביחס למזבח (ויקרא ט"ז י"ט) "והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו". רש"י מבאר: "וטהרו – ממה שעבר:  וקדשו – לעתיד לבא". הווי אומר כי טהרה מנקה את העבר ושומרת על הקיים בניקיונו. קדושה – מרוממת ומזככת את העשייה מכאן ואילך, גם אצל מי שכבר נפל ואינו טהור וזך. הקדוש גדול מן הטהור. כך כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (על המשנה במסכת פרה פרק ג' משנה ג') כי טמא שנטהר נמצא בדרגה גבוהה יותר מאיש אשר לא נטמא מעולם.

הסבר הדברים מצוי בזוהר (חלק ג' דף קע"ו עמ' ב') כי מי ששב בתשובה וחטא בעבר, יודע לרחם על חוטא. לעומת זאת, מי שלא חטא מעולם הוא טהרן ומבין רק אנשים מושלמים. על כן, כהן יהיה דווקא האיש שאינו מושלם, שהייתה לו נפילה והתאוששות, כי הוא יידע לרחם על הבריות, ולהבין לליבו של מי שנפל וקם.

הנה כי כן, יש להבחין בין שני מושגים: טהרה וקדושה. טהרה מבטאת ניקיון מוחלט מפגמי העבר. קדושה מבטאת התגברות על נפילות וכושר להתעלות בעתיד. הלוויים היו טהורים ונקיים מחטא. על כן, קורח סבר שיש להעדיף אנשים מושלמים.

משה השיב לו שה' מחפש כהן ולא לוי, ועדיפה קדושה על טהרה, כי טהרנות אינה מתיישבת עם רחמים, עם הבנת הזולת, עם הכשרת העם כולו להתרוממות בעתיד על אף פגעי העבר. לכן, הכהן צריך להיות – קדוש.