הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב) 
הפרשה עוסקת בעיקר בסיפור נבואותיו של בלעם בן בעור. בלק ובלעם הקפידו שבלעם יראה את עם ישראל בעיניו בשעה שביקש לקללם "ויאמר אליו בלק לך נא איתי אל מקום אחר אשר תראנו משם, אפס קצהו תראה וכולו לא תראה וקבנו לי משם" (במדבר כ"ג י"ג). ופירש רש"י: "ביקש להכניס בהם עין רעה". האם ניתן לקלל, להזיק, ולקלקל באמצעות המבט השלילי, כאשר מן השמים לא גזרו כך? עיני האדם – בדומה לחלק גדול ממיני הטורפים ואוכלי – הכול – ממוקמות בקדמת הראש, כדי לאפשר התמקדות בטרף, ובמרחק-מה האחת מהשנייה, כדי לאפשר ראייה תלת-מימדית.
העיתון הרוסי "איליוסריראוואנסקי מיר" (משנת 1881) מספר בהרחבה על ניסוי "כוחם של מבטי העיניים". הממשלה מסרה לחכמי האקדמיה בפטרבורג את אחד האסירים שנידון למות. הם הרעיבו אותו שלושה ימים רצופים, ואחר כך הניחו לנגד עיניו כיכר לחם באופן שלא יוכל לגעת בו. האסיר שלח בלחם מבטים עד שאחז בו בולמוס. בתום הניסוי מצאו החוקרים כי הכיכר מלאה ברעל. חז"ל לימדו "אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה" (ב"ב ב' ע"א). ופירש רש"י "שלא יזיקנו בעין רעה". ובמשנה "…עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם" (אבות ב' י"א). עד כמה חז"ל חששו מפני עין הרע, כגורם שיש בו סכנה, יכולים אנו ללמוד מדברי רב, שדרש את הפסוק "והסיר ד' ממך כל חולי" (דברים ז', ט"ו), "אמר רב, זו עין, רב לטעמיה, דרב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד" (בבא מציעא ק"ז, ב'). ופירש רש"י "יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת, אם מת בזמנו אם בעין רעה, אמר, תשעין ותשעה בעין רעה, ואחד בדרך ארץ". כלומר, רב סבר שרוב בני אדם מתים מעין הרע. מאמר זה מלמדנו על עוצמתה ועל היקפה העצום של פגיעת עין הרע.
מחד גיסא, היהדות שוללת אמונות שהיא קוראת בשם אמונות תפלות. אלה אסורות על פי ההלכה היהודית. מאידך גיסא, מסתבר שהאמונה בעין הרע אינה מסווגת כאמונה תפלה, אלא מוגדרת ככוח שלילי ומזיק הקיים בטבע ושיש להיזהר מלהשתמש בו ולהימנע להמיטו על האדם. בתפילת השחר אנו מוצאים התייחסות לעין הרע, "יהי רצון מלפניך ד' א-לוקי וא-לוקי אבותי, שתצילני היום ובכל יום…מאדם רע, ומיצר רע…מעין הרע, מלשון הרע..". החזון איש בליקוטים כתב "מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחרבן של גשמים מוצקים… ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחה – מעמידים את מציאות זו בסכנה, ומ"מ הכל בידי שמים, וכל שלא נגזר עליה בדין שמים לאבדן – הדבר ניצל, אבל כשנגזר הדבר לאבד – מתגלגל הדבר לפעמים ע"י שימת עין תמהון על הדבר, ועל ידי זה הוא כלה" (סי' כ"א ד"ה 'יהבו ביה רבנן עינייהו'). דהיינו, ד' מנהיג את העולם במידת הדין, אך זו מעורבת במידת הרחמים כמתואר בסיפור הבריאה, זאת כיוון שהאדם הינו ייצור חלש ואינו יכול להתקיים במידת הדין. מבטו של האדם אינו משנה את הנהגתו של ד' את עולמו, פעולת העין אינה מאגית או מיסטית. השפעת האדם על העולם תלויה במבט, ולפיה גם ההנהגה, דין או רחמים. מבט קשה של אדם על הצלחת חברו ממשיכה את מידת הדין. העין הטובה, מערבת את מידת הרחמים.
החשש מעין הרע נזכר בעולמה של הלכה רק פעמיים. בעליה לתורה של שני אחים, או אב ובנו, בזה אחר זה (שו"ע, או"ח סי' קמ"א סעי' ו') ובדין חופה אחת לשני חתנים (אבהע"ז סי' ס"ב סעי' ב').
את דברי האמורא רב, לפיהם מרבית בני האדם מתים בעין הרע (ב"מ, ק"ז ע"ב), ביאר הרב שלום מָשָׂאשׂ, מי שכיהן כרבה הראשי של מרוקו ורבה הראשי הספרדי של ירושלים, (שמ"ש ומגן חלק ב' עמ' שכ"ו, אחרית לאיש שלום עמ' 15 ועמ' 17), שמה שגרם למותם היה עין הרע שהם הטילו באחרים, והצער שהיה להם תמיד לראות בטובת חבריהם נכנס עמוק עמוק בלבם יום אחר יום, ונעשו חולים מזה עד שמתו בדאגות אלו.
התיקון ל"עין הרע" הוא הסתכלות בעין טובה, לרצות בטובתו של חברו ולשמוח עמו בהצלחותיו. בדורנו מיעטו הפוסקים בחשיבות "העין הרעה". הרב עובדיה יוסף כותב כי נחלש כוח זה והשפעתו בעולם (שו"ת יביע אומר, אבהע"ז ח"ב סי' ז', וכן בחלק ד', אבהע"ז סי' י') וכן פסק הרב משה פיינשטיין "בענין עין הרע – ודאי יש לחוש אבל אין להקפיד הרבה" (שו"ת אגרות משה, אבן העזר חלק ג' סימן כ"ו).
(בלק תשפ"א)
