מרמורשטיין מוטי (כלכלן והיסטוריון, ד"ר לתולדות ישראל)בחודש תמוז, שאנו עומדים בפתחו ומברכים אותו בשבת זו, נולדה וגם הלכה לעולמה המשוררת נעמי שמר, ממכוננות ומאושיות הזמר העברי.
נעמי שמר נולדה בי"ז בתמוז תר"ץ (1930) ונפטרה בז' בתמוז תרס"ד (2004). אפשר שתערובת שמחת לידתה וצער יום הצום הם שעמדו מאחורי שירה "אמצע התמוז", שיר שנכתב אמנם לקראת כניסתה לניתוח קשה (1979), אבל קשה להשתחרר מהתחושה שרוח נבואה שרתה על שמר בכותבה את השיר:
עצוב למות באמצע התמוז
דווקא כשהאפרסקים בשפע,
וכל הפרי דווקא צוחק בסל.
ועל קיצך, ועל קצירך הידד נפל.
את הסתירה בין שמחת לידתה בי"ז בתמוז לבין הבקעת חומת ירושלים ערב חורבן בית שני, החליפה עתה המשוררת בסתירה שבין שמחת קטיף פירות הקיץ וקציר החיטה לבין מותה. "עצוב למות באמצע התמוז דווקא כשהאפרסקים בשפע", ואי אפשר שלא לחוש את הזעקה המתמלטת מעטה מעומק הסתירה שבין המוות לבין יופיים של החיים. את בתי השיר סיימה שמר במילים "על קיצך ועל קצירך הידד נפל", מילים הלקוחות מתוך משא מואב של ישעיהו המקונן על חורבנה של מואב המתבטא בהשבתתה של קריאת השמחה "הידד", שהייתה נהוגה על ידי דורכי הגת עם סיום בציר הענבים.
קשה להפריז בתרומתה ובמקומה של נעמי שמר המשוררת והמלחינה בעיצובו של הזמר העברי. נעמי שמר היא הלב של הזמר העברי הן בכמות שיריה, שתקצר כאן היריעה מלפרטם, והן בסיפור הציוני שהם מספרים. קשה להעלות על הדעת כיצד היו נראים חיינו ללא פס הקול שאותו עיצבה עבורנו נעמי שמר. כשאנו שרים את "ארץ ישראל הישנה והטובה", אנו שרים את שיריה של נעמי שמר. נעמי שמר עצמה היא אם הגעגועים לארץ ישראל הישנה. היא נתנה לכך ביטוי בשירה "בהיאחזות הנח"ל בסיני":
"בהיאחזות הנח"ל בסיני, אני לא האמנתי לעיניי, כשפתאום פגשתי בפינה, את ארץ ישראל הישנה. את ארץ ישראל האבודה, והיפהפייה והנשכחת. והיא כמו הושיטה את ידה, כדי לתת ולא כדי לקחת".
קשה להאמין. השיר נשמע כאילו הוא מבטא את געגועינו הנוכחיים, אבל הוא נכתב בשנת 1969. כבר אז מתגעגעת שמר ל"ארץ ישראל היפהפייה והנשכחת".
ערב מלחמת ששת הימים כתבה נעמי שמר את השיר "ירושלים של זהב", שבעקבות מלחמת ששת הימים שפרצה ימים ספורים אחר כך, פרט השיר על בלוטת הדמעות הישראלית ועל עורקי הלב היהודי, ונסק אל פסגת הזמר העברי, אל מעמד דומה להמנון הלאומי, ואילו נעמי שמר הוקפצה למעמד "המשוררת הלאומית".
סימנים למה שיקרה מאוחר יותר למעמדה של נעמי שמר בקרב השמאל הישראלי נמצאו בביקורתו של השמאל על השיר. את חמתו של עמוס עוז העלתה השורה "כיכר השוק ריקה", שממנה עולה לכאורה שהערבים הם שקופים ואינם בני אדם. לשמר הייתה תשובה נחרצת: "עולם שהוא ריק מיהודים הוא בשבילי כוכב מת, וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה".
שנים מועטות אחר כך לחשו הלשונות הרעות כי הלחן של השיר אינו מקורי, וכי שמר הושפעה מדי משיר עם בסקי, והיו שהרחיקו לכת והאשימו אותה בגניבה ספרותית. שמר כמעט נשברה מהרינונים האלה, ולימים על ערש הדווי אמרה שסיפור שיר העם הבסקי גרם לה עוגמת נפש כה גדולה עד שאפשר שהיא שגרמה למחלתה. חוקר הזמר העברי אליהו הכהן דחה מכל וכל את ההאשמות נגדה ואמר: "דיברתי בזכותה של נעמי שמר ששירה 'ירושלים של זהב' אינו שיר גנוב, אלא לכל היותר פתיחתו הושפעה מלחן ששמעה נעמי שמר".
למותר לציין שחרושת הרינונים לא גרעה שמץ ממעמדו של השיר בעולם היהודי כולו, השומר עד היום על מקומו כשיר עוצמתי המבטא יותר מכל שיר אחר את הכיסופים הציוניים והיהודיים.
ככל שהלך והחריף הקרע בין השמאל לימין בישראל, הלך וסר חינה של שמר בעיניו של השמאל. התייצבותה של שמר לימין "גוש אמונים" הייתה לצנינים בעיניו. נעמי שמר תיארה ב"דבר" את התייחסותו של השמאל אליה: "שטף עז של אלות, חרמות ונידויים ניתכו על ראשי מאז השמעתי את דעתי בקול רם". תגובתה לביקורת על "ימניותה" הייתה קצרה וחד משמעית: "אני מאמינה בצדקתה של הציונות. זה הכל".
ושוב למותר לציין: מעמדם של שיריה של נעמי שמר לא נתערער, והם ממשיכים להוות נכסי צאן ברזל של הזמר העברי. פס הקול של שיריה ממשיך ללוות אותנו, ואין לתאר שירה בציבור, ששיריה אינם תופסים בה את המקום המרכזי.
(מוקדש לזכרו של החייל דודי ישי ז"ל, שנהרג בט' בתמוז תשנ"ו)
