מערכת שבתוןחיים הייזלר, רו"ח
פעמיים בפרשת השבוע ופעמיים במקומות אחרים בתורה אנו למדים על חטאם של משה ואהרן, חטא שבעטיו לא זכו להיכנס לארץ המובטחת. בפרשתנו נאמר "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל" ובהמשך הפסוקים "על אשר מריתם את פי למי מריבה". בפרשת פנחס נאמר "כאשר מריתם פי במדבר צין במריבת העדה להקדישני בימים לעיניהם" ובפרשת האזינו "על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל. ועדיין התמיהה גדולה וקשה. אדון הנביאים והכהן הגדול שהנהיגו את בני ישראל מאז היותו לעם ולאורך ארבעים שנה במדבר שגו והיכו בסלע במקום לדבר, וכי על חטא זה מגיע להם עונש כה כבד ונורא?
רבו הפירושים שניתנו על כך ולכל מפרש דרך משלו בחטאם של משה ואהרן, עד ששד"ל אמר: "משה רבינו חטא חטא אחד והמפרשים העמיסו עליו שלשה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד מהם בדה מליבו עוון חדש… על כן נמנעתי מהעמק החקירה בדבר שמא יצא לי פירוש חדש ונמצאתי גם אני מוסיף עוון חדש למשה רבינו…
והנה לדברי רש"י החטא היה לפי שלא ציוה המקום להכותו אלא "ודיברתם אל הסלע" והם דיברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו: שמא צריך להכות כבראשונה שנאמר "והיכית בצור" (רש"י במדבר כ'). אך רש"י עצמו במסכת סנהדרין ק"א ע"ב אומר "שבעוון שאמר משה שמעון נא המורים נענש ולא נכנס לארץ ישראל", כלומר גם רש"י אינו רואה בהכאת הסלע חטא כבד וכך שואל גם הרמב"ן" והרי אין הנס גדול בדיבור יותר מהכאה כי הכל שווה אצל הסלע".
נראה לומר שמשה ואהרן מסרו נפשם על הנהגת עם ישראל גם אם הדבר יפגע בהם אישית! כך אמרו חז"ל על אהרן כאשר בנה את העגל: "וירא אהרן, מה ראה? אמר אהרן אם הם בונים עגל הסירחון נתלה בהם, מוטב שיתלה בי ולא בישראל"!! (רש"י שמות ל"ב ו') אהרן מוכן שייקרא שהוא בנה עגל ובלבד שלא יצא סרחון על כלל ישראל כאילו הם עשו להם עגל זהב.
מאותו טעם שאהרן בונה עגל זהב, מאותו טעם משה אינו מדבר אל הסלע אלא מכהו. הרי תכלית הדיבור אל הסלע היתה שבני ישראל ילמדו קל וחומר מן הסלע "ומה סלע זה אינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנו" (רש"י במדבר כ' י"ב). בדיוק מק"ו זה חשש משה. הרי אם בנ"י לא יקיימו דיבורו של מקום יהיה עליהם קיטרוג גדול, שהרי הסלע שאינו מדבר ואינו שומע מקיים דיבורו של מקום והם לא קיימו. לפיכך היכה משה בסלע כדי לבטל את הקל וחומר שהרי המים יצאו "בכפיה" על ידי הכאה.
משה הרועה הנאמן מעדיף הכאה על דיבור אף שיש בזה מקצת עבירה אך היות והדבר הוא לטובת עם ישראל לבטל הקיטרוג מעליהם הוא לוקח על עצמו את העבירה ובלבד שעם ישראל לא יואשם.
מעתה מקבלת גם תפילת גשם את משמעותה הנכונה. "זכור משוי בתיבת גמא… על הסלע הך ויצאו מים". מדוע להזכיר בתפילת הגשם את חטאו של משה? אלא שלדברינו יש כאן מסירות נפש של משה למען בני ישראל כדי למנוע מעליהם קיטרוג, ולפיכך "בצדקו חון חשרת מים".
ועדיין אנו מבקשים להבין. הקב"ה הבוחן כליות ולב, העניש את משה ואהרן קשות ואם כל מעשיהם היו לטובת כלל ישראל מדוע עונש בכלל ועונש כזה בפרט? והנה בתחילת ספר דברים אומר משה: "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי", למענכם ולא בגללכם. למענכם משמע לטובתכם, וכך מבאר הר"ן כי תפילותיו של משה לא הועילו כי היה זה "למענכם" – לטובת כלל ישראל.
הספורנו פירש: מפני שהייתי מתאווה לקיים אתכם בה שלא תגלו ממנה לעולם. אילו משה היה נכנס לארץ ישראל לא היו גולים ממנה לעולם, שהרי במעשי ידיו של משה לא שלט שום הרס וחורבן. לפיכך אומר "אור החיים" שהיה זה לטובתם של ישראל שיגלו כי בכך שפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים ולא על ישראל. הגלות היא לטובת עם ישראל ומהווה כפרה לחטאיהם ואילו נכנס משה לארץ ולא היו גולים היו נענשים קשות בתוככי הארץ.
מעתה מובן מדוע אומר משה "למענכם", וכך מסיים "אור החיים": ולזה אם יכנס משה ויבנה את ביהמ"ק יצטרך ה' להשליך חמתו כשירשעו ולא על ביהמ"ק ויכלו כל ישראל ח"ו.
אלה הרועים הנאמנים של על ישראל וזו מסירות נפשם.
(חקת תשסט)
