שנוולד אליעזר חיים (רב, אל"מ במילואים, ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)אירועי שמחת תורה והמחדל שקדם להם טלטלו את מדינת ישראל מן היסוד. אולם לצד הכאב, האובדן והמחיר הכבד, חשפה המלחמה גם עוצמות יוצאות דופן הטמונות בעם ישראל: רוח ההתנדבות, נכונות להקרבה, תחושת שליחות וערבות הדדית. הישגי המלחמה וגילוי הכוחות הללו יוצרים בציבור ציפייה עמוקה לשינוי משמעותי ולפתיחתו של פרק חדש בתולדות המדינה.
הסקרים מלמדים על התחזקות האמונה ועל תזוזה של חלקים נרחבים בציבור לכיוון תפיסות לאומיות וביטחוניות יותר. אולם בינתיים נדמה כי במערכת הפוליטית עצמה לא התחולל שינוי מקביל. החברה הישראלית אינה מבקשת לחזור אל אותו מקום תפיסתי וקונספטואלי שממנו הגענו לשפל שהוביל לאסון. היא מצפה לחזון חדש, רחב ומאחד שישפיע על עתידו של עם ישראל בהווה ולדורות קדימה.
חזון זה צריך להיות חזון לאומי המסוגל לאחד סביבו את רוב חלקי האומה – דתיים ושאינם דתיים – מתוך הישענות על המורשת היהודית המשותפת לכולנו. מורשת זו אינה שייכת למגזר מסוים, אלא מהווה את הבסיס לזהותנו הלאומית ולייעודנו המשותף.
למורשת זו יש גם משמעות מעשית בתחום הביטחון. היא מחייבת חתירה לניצחון ולהכרעה מול אויבינו, השגת גבולות בטוחים ויצירת הרתעה ארוכת טווח שתאפשר לחברה הישראלית לשגשג. היא מחייבת היערכות למציאות אזורית משתנה באמצעות הגדלת צה"ל בסדיר ובמילואים, חיזוק עצמאות הייצור הביטחוני, הגדלת המלאים לשעת חירום, ורתימת מרב האוכלוסיות לשותפות בשירות הצבאי מתוך הסכמה רחבה ככל האפשר. במקביל יש להעניק תגמול ראוי למשרתי הסדיר והמילואים הנושאים בנטל.
החזון החדש צריך לעצב גם את פניה של החברה הישראלית. עליו להעמיק את הערבות ההדדית, לתת מענה מיוחד לאזורים ולאוכלוסיות שנפגעו במלחמה, ולחזק את תחושת השותפות בין כל חלקי העם. הוא צריך להסדיר מחדש את יחסי הגומלין בין הרשויות השונות ולהחזירן לאיזון בריא, מתפקד והרמוני, המאפשר למדינה להתנהל ביעילות ובאמון ציבורי.
בתחום החינוך נדרשת העצמה של החינוך לערכים, לזהות יהודית ולחיבור למורשת. בתחום הכלכלי יש ליצור תשתית לצמיחה וליישום טכנולוגיות של בינה מלאכותית, לחלוקה צודקת יותר של המשאבים הלאומיים, להפחתת יוקר המחיה ולהרחבת אפשרויות דיור בר השגה לזוגות צעירים. במקביל יש להיערך לקליטת עלייה רחבת היקף ולראות בה יעד לאומי ראשון במעלה.
החזון צריך לכלול גם חיזוק והרחבת ההתיישבות בכל רחבי הארץ מתוך תפיסה ציונית ערכית וביטחונית כאחד. ובזירה הבינלאומית על ישראל לפתח ערוצי שיתוף פעולה חדשים, מתוך הבנה שהמציאות העולמית משתנה ושבריתות ותיקות אינן מובטחות לנצח.
לאחר המחדל הגדול וההתעוררות הלאומית שבאה בעקבותיו, ניצבת בפנינו הזדמנות היסטורית נדירה. השאלה איננה רק כיצד ננצח במלחמה הנוכחית, אלא איזה עתיד נבנה בעקבותיה. זהו הזמן לגבש חזון לאומי חדש שיחבר בין ביטחון, זהות, אחריות חברתית ותקווה, ויוביל את ישראל לעשורים הבאים מתוך עוצמה, אחדות ואמונה.
אולם חזון לבדו אינו מספיק. כדי להפוך אותו למציאות נדרשת גם הנהגה מסוג חדש – הנהגה שתדע להתוות את החזון החדש, לגבש סביבו הסכמה רחבה ולרתום את החברה כולה למשימה הלאומית. הנהגה שתדע להפוך רעיונות לתוכניות ותוכניות למעשים, ותוביל את יישומם בעקביות ובנחישות. הציבור הישראלי מצפה למנהיגות ערכית ומסורה, הרואה בתפקידה שליחות ולא קריירה, אחריות ולא שררה. מנהיגות שתהיה מוכנה לשאת על כתפיה את משא החזון הלאומי, מתוך מבט ארוך טווח אל הדורות הבאים, ומתוך מחויבות עמוקה לעתידה של מדינת ישראל ושל העם היהודי.
ייתכן שאת ההשראה העמוקה ביותר לרגע ההיסטורי שבו אנו נמצאים ניתן למצוא בפרשת השבוע. בפרשת חוקת מתארת התורה את שנת הארבעים ליציאת מצרים, לאחר שכל בני דור המדבר הלכו לעולמם. מכאן ואילך ניצב על במת ההיסטוריה דור חדש, העומד בפתחו של עידן חדש, לקראת הכניסה לארץ ישראל ומימוש החזון הלאומי. משום כך מדגישה התורה: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ" (במדבר כ א). האבן עזרא מבאר שהכתוב מדגיש כי מדובר בדור חדש: "וטעם ויבאו בני ישראל כל העדה – בעבור שמתו דור המדבר, ועתה באו הבאים אל ארץ כנען" (אבן עזרא שם). בסוף הפרשה הוא יתייצב בערבות מואב. משם יערך לכניסה לארץ ישראל.
אולם הרש"ר הירש מוסיף שהכינוי "כל העדה" אינו רק תיאור דמוגרפי אלא הגדרה מהותית: הדור החדש מאוחד סביב חזון וייעוד עתידי משותף, "עדה שלמה ומאוחדת" שנפתח בפניה פרק חדש בהיסטוריה ובמהלכו תממש את החזון שלה בארץ ישראל: "אך כאן הכתוב מבליט בייחוד את מושג ה"עדה". אחרי שכבר נקראו בני – ישראל הרי הם מתוארים בייחוד כ"כל – העדה". בני – ישראל שבאו למדבר צין היו "כל – העדה", המאוחדים לייעודם המשותף – כמשמע לשון "עדה". הגזירה שנגזרה עליהם (לעיל יד, כט – לה) כבר הוצאה לפועל. כל אלה שבאו למדבר צין היו ה"עדה" שעתיד חדש נפתח בפניה; הם היו "עדה שלמה" – כדרך שלשון "כל – העדה" (להלן פסוק כב) נתפרש במדרש רבה: "עדה הנכנסת לארץ, לפי שמתו יוצאי מצרים ואלו מן אותן שכתוב בהן חיים כולכם היום" (רש"ר הירש שם).
גם הנצי"ב מצביע על כך שבנקודת המעבר הזו מתחולל שינוי בהנהגת האומה, המתאים לאתגרי העידן החדש, הנהגה חדשה ודפוסי הנהגה חדשים: "ויותר מזה יבואר לפנינו דמאז החלה הנהגה אחרת בישראל לא כמו שהיה עד כה, משום הכי פירש הכתוב דמחודש הראשון הגיע זה" (העמק דבר שם).
גם אנו עומדים כיום ברגע דומה. המלחמה חשפה את פשיטת הרגל של תפיסות ישנות, אך גם גילתה כוחות חיים אדירים הטמונים בעם. היא יצרה ציפייה ציבורית רחבה לחזון לאומי מחודש, המאחד את חלקיה המרכזיים של האומה סביב ייעוד משותף. כשם שבמדבר צין התגבשה "כל העדה" לקראת הכניסה לארץ ולקראת עידן חדש בתולדות ישראל, כך גם אנו נדרשים להתלכד סביב חזון משותף, לעצב את דמותה של המדינה לדורות, ולהעמיד הנהגה הראויה לגודל השעה ולמשימות העתיד. לא לחזור אל הקונספציות של אתמול, אלא לבנות מתוך המשבר את פרק התחייה הבא של מדינת ישראל.
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ במלאת שנה לפטירתו – בי"א תמוז
