ספוקויני יעקבפרשת חוקת מתחילה, כידוע באוקסימורון ושמו 'פרה אדומה'. לא מעט שאלות נשאלו אודות טעמה של מצווה זו. 'מדרש רבה' מתייחס לכך בדרך מיוחדת: "שאל עובד כוכבים את ריב"ז: מעשים אלה שאתם עושים בפרה אדומה נראים ככשפים! מביאים פרה, שורפים וכותשים אותה ונוטלים את אֶפְרָה. אחד מכם מיטמא למת, מזים עליו 2-3 טיפות ואתם אומרים לו טהרת! ענה לו ריב"ז ולא נכנסה בך רוח-רעה [שיגעון] מימיך? אמר לו: לא. האם ראית אדם שנכנסה בו רוח-רעה? הנהן. אמר לו: ומה אתם עושים לו? ענה: מביאים שורשים ומעשנים תחתיו, ומרביצים עליה מים והיא בורחת. אמר לו ריב"ז: ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! כך הרוח הזו, רוח טומאה היא, מזין עליה מי נידה והיא בורחת. לאחר שיצא, אמרו לו תלמידיו: רבינו לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר? השיב: חייכם, לא המת מטמא, ולא המים מטהרים, אלא אמר הקב"ה: חוקה חקקתי וגזירה גזרתי, אי-אתה רשאי לעבור על גזירתי"
הקב"ה מסובב את העולם, והוא סובב כך, שהחוקה האנגלית הדמוקרטית בראשית צמיחתה הצילה יהודים רבים. השליח היה הרב מנשה בן-ישראל.
באנגליה אין חוקה כתובה המוגדרת כחוקה. האנגלים העדיפו לא לכבול את ידיהם בחוקה מחייבת. כתחליף, נבנתה מסורת חוקתית דמוקרטית והוכרו חוקי יסוד שאין לשנותם.
הקשר ליהודים התחיל ממצוקה נוראה של פרעות ת"ח ות"ט [1648-9]. אלפים רבים של יהודים ממזרח אירופה נסו מנוסת בהלה למערב אירופה. המדינות השונות סירבו לקבלם והרב מנשה העלה רעיון ליישבם באנגליה. הבעיה הייתה, שהגירוש מאנגליה משנת 1290 היה עדיין בתוקף.
jonas-koel
הרב מנשה, היה רב בולט באמסטרדם, שנולד כ"מראנו" [אנוס] במדיירה שבפורטוגל, ובילדותו נמלט עם משפחתו להולנד. בנוסף להשכלתו התורנית הרחבה שלט מנשה הצעיר בלא פחות מעשר שפות! הוא כתב ספרים רבים וביניהם ספרים שנכתבו עבור קוראים נוצרים. כל חייו דאג ליצור תדמית חיובית ליהדות בקרב הנוצרים ונחל הצלחה לא מעטה, בעיקר משום שהיה בקיא גם בנצרות.
אחד מחידושיו קנה לו אוהדים נוצרים רבים. הוא טען בחוכמה רבה כי הגאולה לא תוכל לקרות לפני שהיהודים יתפזרו לכל עבר, כפי שמשתמע מהכתוב בדברים כח-סד: "וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכׇל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ." 'קצה הארץ' הוא השם המקורי לאנגליה בצרפתית [ Angleterre ] והרב מנשה סבר שמניעת כניסת יהודים לאנגליה מעכבת את הגאולה. אף שחיכה לגאולה מסוג אחר, כתב זאת לשיטתם של הנוצרים המצפים ל'גאולה השנייה'.
הרב מנשה לא הסתפק בכתיבת הדברים, ולמרות מצבו הכלכלי הרעוע, נסע לאנגליה עם ספרו "מקווה ישראל" המתורגם לאנגלית. הוא כתב הקדשה מיוחדת לפרלמנט האנגלי וביקש לבטל את צו הגירוש ולאפשר ליהודים להתיישב באנגליה. בחלון הזמן הזה שלט באנגליה אוליבר קרומבל, שהתנגד למלוכה וצידד בשלטון פרלמנטארי. קרומבל קיבל בעין יפה את בקשת הרב מנשה והעבירה [12.11.1655] למועצת- המדינה. המועצה מינתה תת-ועדה שהורכבה מ- 25 משפטנים לדון בבקשה. הוועדה הפתיעה את הפוליטיקאים כשקבעה כי אין כל חוק המונע מיהודים להתיישב באנגליה. הועדה קבעה כי המלך המגרש, הפעיל סמכות מלכותית שחלה רק על היהודים בתקופת מלכותו. עם זאת, הוועדה דנה בתנאים לכניסת היהודים ולא הגיעה לכלל החלטה. הרב מנשה חזר מאוכזב לאמסטרדם ונפטר שם [1657] לפני שידע כי השיג את שיבת היהודים לאנגליה.
בזמן שהרב מנשה שהה בלונדון, נעצרה שם קבוצת יהודים אנוסים ורכושה הוחרם, בשל 'מצב מלחמה' בין אנגליה לספרד. האנוסים חזרו בגלוי ליהדות בזמן מעצרם, וביקשו ממועצת-המדינה להכיר בהם כפליטי האינקוויזיציה. המועצה קיבלה את בקשתם והם שוחררו. כך בפועל, הכירה אנגליה בזכות היהודים לגור בה כזכות יסוד. אלפי יהודים שנמלטו מהפרעות מצאו מקלט באנגליה בחסות החוקה האנגלית. [הלא-מוגדרת]
yaakovspok@gmail.com.
