בן קימון אלישע (עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, מרצה לענייני התיישבות ביטחון ותקשורת)כשעמדתי לפני שבועיים בלב הכפר הלבנוני מגדל זון, הדבר הראשון שהכה בי לא היה ההרס הפיזי, אלא השקט המשונה של דרום לבנון. אבל השקט הזה הוא הונאה ארכיטקטונית. מתחת לרגליים שלנו, בעומק האדמה, נחשפה מפלצת בטון ואלקטרוניקה – בסיס כטב"מים תת-קרקעי מתוחכם, מצויד במסילות שיגור, חדרי פיקוד ממוזגים ותשתיות קשר צבאיות לכל דבר. זה בסיס שפיצץ צה"ל השבוע וכמעט גרם למתיחות דיפלומטית עם האמריקאים.
המקום הזה נבנה בכסף, בידע ובאסטרטגיה איראנית. טביעות האצבע של טהרן היו מרוחות על קירות הבטון של התשתית הזו. איראן לא צריכה להעביר גייסות לגבול. היא משכפלת את עצמה פנימה, אל תוך תת-הקרקע הלבנוני. צה"ל ידע על קיומו של האתר במגדל זון, אך האמין שהוא אינו פעיל. מה שהתגלה בפנים בפועל היה פער מודיעיני משמעותי, כזה שמדליק המון נורות אדומות.
המסקנה הברורה שעולה מתוך בסיס הכטב"מים האדיר הזה שבנה חיזבאללה 10 ק"מ מהגבול היא חוק ברזל ביטחוני ישן–חדש: כדי לעקור תשתיות טרור, לא מספיקה הרתעה, לא מספיקות תקיפות כירורגיות מהאוויר, ואפילו לא חיסולים ממוקדים של מפקדים בכירים. הטרור של המאה ה-21, בטח זה הממומן על ידי איראן, למד לחיות מתחת לפצצות. הדרך היחידה למגר אותו היא באמצעות "נעליים על הקרקע" (Boots on the ground) נוכחות פיזית, סיזיפית ומתמשכת בתוך השטח.
כדי להבין איך זה עובד באמת, צריך להסיט את המבט דרומה ומזרחה, אל זירת יהודה ושומרון. הניסיון ביו"ש מוכיח שהטרור, בעוצמתו הנוכחית, אינו גזירת גורל. המספרים של הטרור שם נמצאים כיום בשפל שלא ראינו כמותו כבר כמעט 20 שנה. אבל ההישג הזה לא קרה ביום אחד, והוא לא קרה מהאוויר. הוא תוצאה של עבודה קשה ויומיומית שנמשכה כמעט שלוש שנים. מעצרים לילה אחרי לילה, כניסה עמוקה למחנות הפליטים, כיבוש נקודתי והשהיית כוחות ממושכת בתוכם.
במשך תקופה ארוכה מדי, צה"ל נמנע מכניסה למחנות הפליטים ביו"ש ג'נין, נור א-שמס, עסכר. החשש במערכת הביטחון נבע מתפיסת "איחוד הזירות", החשש שמא כניסה קרקעית עמוקה לקסבה תצית ירי רקטי מרצועת עזה. התוצאה של ההימנעות הזו הייתה הרסנית; "חממות טרור" שצמחו פרא וייצאו גלי פיגועים אכזריים ללב ערי ישראל, כמו פיגוע הגרזנים הנורא באלעד.
באותו הזמן בנו ארגוני הטרור מתחת לאף של צה"ל את גדודי הטרור במחנות הפליטים (ה'כתיבות'), רעיון שארגוני הטרור שאפו להעתיק למחנות פליטים בכל יו"ש. צה"ל הבין שאין ברירה אלא להיכנס פנימה, אל לב המאפליה. אז הוחלט לצאת למבצע "בית וגן" שהתרחש ביולי 2023. המטרה העיקרית של המבצע הייתה לפגוע בתשתיות הטרור ובייצור המטענים, בדגש על מחנה הפליטים ג'נין שממנו יצאו עשרות פיגועי ירי באותה שנה. הקונספציה הזו של "הכלה" והימנעות מכניסה פנימה קרסה סופית ובאופן המוחלט ביותר ב-7 באוקטובר.
התשתית במגדל זון היא דוגמה מדהימה ואזהרה מהדהדת למה שקורה כשמסתמכים על מודיעין מרחוק ולא נוגעים בקרקע. מתחת לעיניים של המערכת נבנה בסיס שיכול היה לפגוע אנושות בביטחון תושבי הצפון. בעיניים שלי ראיתי את שורות הכטב"מים, את חדר חומר הנפץ, את מסלולי השיגור.
ביו"ש, העובדה שכוחות הביטחון מגיעים פיזית לבתים, לכפרים ולסמטאות יומיום, מונעת מאיראן לשכפל את מודל מגדל זון גם בטול כרם או בשכם. אי אפשר לנצח מלחמה מודרנית בשלט רחוק. איראן תמשיך להזרים כסף ובטון לכל מקום שבו נשאיר ואקום. מול תת-הקרקע של האויב, הפתרון היחיד הוא העקשנות שעל הקרקע. המרדף הסיזיפי, המעצר הבודד, הנוכחות הפיזית בכפרים אלו לא כותרות, אלא כלים שמבטיחים שמה שקבור באדמה, לא יתפוצץ לנו בפנים.
***
חלום ונחת. בשבוע שעבר נחנך ביישוב אורנית בית הכנסת "רינת אשר". בישראל מוקמים המון בתי כנסת מדי שנה. בחלקם זה מאבק של שנים. כך במקרה של קהילת צמרות באורנית. עשרות משפחות מרקעים שונים התלכדו למסע בן עשור, שלא נעצר גם מול קורונה ומלחמה, כשרוב חברי הקהילה התגייסו שירתו ומשרתים במילואים.
בין חברי הקהילה גם סא"ל (במיל') יקי קליין, מפקד גדוד 'אריות השומרון'. גיבור ישראל ומקור השראה שנפצע קשה מאוד בפיגוע מטען בשומרון. הדרך לא הייתה ברורה ולעיתים אף קשה מפותלת, ורגע לפני שחשבו שהרעיון יוקפא לכמה שנים, הגיעה נקודת המפנה במפגש עם ניצול השואה אשר נוח (אוסי) זינגר, שהחליט לתרום את חלקו והפך את החלום לסמל חי של תקומה והמשכיות. לאותן קהילות שחולמות על בתי כנסת ונאבקות, אל תעצרו. זה ממש מעבר לפינה.
