גוטמן קותי (יועץ מס וכותב בשביל הנשמה, kutigu@gmail.com)לפני כחודש, בעיצומו של קמפיין גיוס המונים להוצאת הספר שלי, פניתי לראש עיריית מעלות־תרשיחא וביקשתי להיפגש איתו. חשבתי שאולי העירייה תוכל לסייע בהוצאת הספר. הפגישה נקבעה לאחר מועד סיום הקמפיין. היעד הושג, ופתאום מצאתי את עצמי עם פגישה אצל ראש העיר ובלי הבקשה שלשמה ביקשתי אותה.
אז מה אומרים לו עכשיו? האם יש בכלל טעם בפגישה? הרי הסיבה שבגללה ביקשתי להיפגש כבר נעלמה. ואולי דווקא נוצרה כאן הזדמנות. לפעמים אתה דופק על דלת בגלל דבר אחד, ומגלה מקום אחר לגמרי.
התחלתי לחשוב. זרקתי רעיונות ערב השקה לספר, הרצאות, סדנאות כתיבה. בתי הכינה מצגת יפה ומרשימה, וידענו מה אני הולך להציג. חתני, הסתכל על המצגת ואמר לי: אתה כבר שנים נמצא במקום אחר. עדיין יועץ מס, וזה המקצוע שלך, אבל בשנים האחרונות אתה נמשך יותר אל הסיפור, אל הכתיבה, אל הרצון לקחת את מה שעברת ולהעביר אותו הלאה., נדלקתי. הבנתי שאני מחפש שם למשהו שעוד לא ממש נולד.
חשבתי על השנה האחרונה. על המחלה, הטיפולים וההחלמה. חשבתי גם על הדור שאנחנו חיים בתוכו. על שורדי השבי, על גיבורי השבעה באוקטובר, על פצועים, משפחות ואנשים שקמו מתוך שבר גדול ובחרו שוב בחיים.
ואז עלה בי הפסוק שליווה אותי בזמן הטיפולים: "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה".
וכך נולד שם המיזם "כי אחיה".
אני עדיין לא יודע בדיוק מה יהיה במיזם הזה. אני רואה בו מקום לסיפורים של בחירה בחיים: הרצאות, מפגשים, כתיבה, תערוכות, סרטים, ובעיקר חיבורים עם אנשים שיש להם סיפור וקול שכדאי שיישמע.
ובתוך כל זה הגיעה אליי עוד בשורה קטנה ומרגשת. בבית הכנסת בחרו בי השנה להיות חתן "בראשית", כאות הוקרה על הדרך שעברתי. הרבה דברים הסתיימו והתחילו חדשים, ואני עולה לתורה ומתחיל שוב מן המילה הראשונה.
בראשית.
בראשית, יש תוהו ובוהו. ורק אחר כך, שלב אחר שלב, הדברים מקבלים שם, גבולות וצורה. אולי כך מתחילים דברים חדשים. לא תמיד יודעים מראש איך הם ייראו בסופם. צריך להתחיל. וגם אני רוצה להתחיל מבראשית.
לפתוח את השנה החדשה עם המיזם הזה, לחפש חיבורים ושותפים, אנשים שהסיפור מדבר אליהם, אנשים שמאמינים שגם מתוך שבר אפשר ליצור, לספר, להשפיע ולבחור בחיים.
לכל דרך יש רגע שבו פשוט מתחילים ללכת. אז בואו איתי.
לבחור בחיים. מבראשית.
