מינצר בניה (דיין בבית הדין ארץ חמדה, ר"מ סדר ערב בישיבת הר עציון)את הרשומה הפעם נקדיש לזכרו של הרב איתם הנקין הי"ד, אחד מהמחברים הפוריים והמשובחים בדורנו, איש הלכה ומחקר.
הרב איתם הוא בנם של הרב יהודה הרצל הנקין זצ"ל, פוסק מעורך ומקורי, והרבנית חנה הנקין ראש מדרשת נשמת. הוא גם נינו של הרב יוסף אליהו הנקין, מגאוני ליטא ומגדולי הפוסקים בארה"ב.
מסופר שהרב איתם היה ילד שובב במיוחד, ואופיו התוסס גרם לו לעבור בשנות התיכון בין כמה מוסדות. לאחר מכן, קבע מושבו בישיבת 'ניר' בקרית ארבע, וזכה לקרבתו ולהערכתו של הרב דב ליאור שליט"א, שם עלה ונתעלה בתורה והוסמך לרבנות. אף שנישא בגיל צעיר יחסית, בחר להתגייס לשירות קרבי בחטיבת גולני.
במקביל, קנה בשנים אלו תורה מפי אביו הרב יהודה הנקין זצ"ל – ומיצה את מידותיו בדרכי העיון והפסק. בשנים אלו התבלט ביושר סברתו ורוחב דעתו. אך טבעו יצא בעולם התורה בגלל כתיבתו: הרב איתם הוא אחד מהכותבים התורניים הפוריים בדור בכלל, ואם מתייחסים גילו הצעיר – זה פשוט לא נתפס.
כבר בגיל 25 פרסם את ספרו 'לכם יהיה לאכלה' העוסק באיסור אכילת תולעים ודן בעומקם של הלכות איסור והיתר הסבוכות. הספר, שעוטר בהסכמות גדולי הפוסקים, מבטא את סגנונו: כתיבה דייקנית, מקיפה וחותרת לאמת הנאמנת לדרכי הפסיקה המסורות. ומאז חזו לו עתיד מבטיח כפוסק הלכה. בשנים אלו פרסם עשרות רבות של מאמרים במגוון מתחומי ההלכה. ולאחר מותו יצאו מעזבונו ספרו המעמיק על הלכות שבת 'אש תמיד', ועוד מאמרים רבים.
בד בבד עם גדילתו בתורה, החל הרב איתם לעסוק במחקר היסטורי-תורני, ועסק רבות בהיסטוריה הרבנית של סוף המאה ה-19. גם בשדה זה קנה לו שם כחוקר פורה ידען ודייקן. הוא למד תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה, סיים תואר ראשון בהצטיינות, והמשיך לתואר שני באוניברסיטת תל אביב ואף תכנן לכתוב עבודת דוקטורט על ה'חפץ חיים'.
כתיבתו התורנית-היסטורית לא נשארה במגדל השן האקדמי, והוא פרסם עשרות רבות של מחקרים לקהל הרחב על סוגיות רבניות-היסטוריות מהפרספקטיבה התורנית: ובכללם ספר שפרסם על יחס הראי"ה לקק"ל ושכתובי ההיסטוריה של משפחות רבנים שהיו מקורבות לרב קוק. וכן מחקר תורני-היסטורי שיצא בספר לאחר מותו על בעל 'ערוך השולחן'.
לתורתו של הרב הנקין ישנה חשיבות ייחודית. איני בר הכי להחוות דעה ביחס לגדלותו המחקרית, אך ברור לי שבעולמה של תורה, הוא עתיד היה להיות אחד מפוסקי ההלכה של הדור הבא.
כתיבתו ההלכתית הענפה שייכת למסורת שכמעט שנכחדה מהעולם, הפסיקה הליטאית הישנה (טרם מהפכת הלמדנית של 'דרך ההבנה') שאותה ינק מאביו. שיטה זו מתאפיינת בניתוח ישר של המקורות הראשוניים, תוך דקדוק בפרשנות המדויקת של הדברים, ומתוך מגמה להכרעה הלכתית ולביכור הפרשנות המסתברת ביותר. על דרך זאת הוסיף הרב נדבך דרך נוספת של בקיאות וידענות, ואף ניחן בכישרון להבנת היחס שבין עיקר וטפל בפסיקה.
דוגמה מאלפת לפער שבין דרך הליטאית הנוהגת כיום לבין דרכו של הרב איתם, כמו גם לתעוזתו התורנית. ניתן למצוא בהשגות שכתב ופרסם ביחס לדעתו של הרב ליכטנשטיין זצ"ל, מבחירי הלמדנים הליטאיים (אם כי, תוך השמטת שמו מפני הכבוד), ביחס לאיסור 'לא תחנם' בהשכרת דירות לנכרים.
כתיבתו ההלכתית מתאפיינת בהיצמדות לאמת, וביתר דיוק: לעובדות, למוצק. אין דרכו בהפרכת סברות מצלצלות שאין להם 'בית אב', המדויק, המדוד והמוכרח עולים בכתיבתו תמיד.
ובסגנונו טעם זקנים, באופני החשיבה ובניב המקובל, רחוק ת"ק על ת"ק פרסה מ'חידושים' בדרכי הפסיקה וההכרעה. אך דבריו תמיד מצורפים לתפיסה ישרה של המציאות וממילא של ההלכה. כפי שניתן לראות בפסיקותיו ביחס לתולעים (לקולא) וביחס לחיישנים (לחומרא).
בחג הסוכות, י"ט בתשרי תשע"ו, נרצחו הרב איתם ורעייתו נעמה בפיגוע ירי, והוא בן 31 במותו, ארבעת ילדיהם ששהו עמם ברכב נצלו. אך גם לאחר למעלה מעשור, תורתו נשמעת ברמה בהיכלי התורה ודמותו מהווה השראה לתלמידי חכמים ולגדילה בתורה.
