הרש אבינועם (מחנך ומעביר שיחות להורים, מורים ונוער)בואו תעצרו רגע, תנשמו עמוק, ותסתכלו להם בעיניים: לילדים ולמתבגרים שלנו. אנחנו לא מפסיקים לבנות להם מגדלים: משקיעים בבגרויות, בשיעורי תגבור, בחוגי העשרה, מורידים להם את הירח בטכנולוגיה עילית. אבל תגידו לי אתם, בכנות, בלי מסכות, על מה כל זה עומד? מאילו חומרים עשוי הבניין האמוני של המתבגרים שלנו?
לפני כמה שנים שאלתי נערים את השאלה האהובה עליי: "תגידו, למי אתם בכלל מתפללים?". שתיקה. מבוכה. "אתם מגיעים לבית הספר ונמצאים כאן מאות שעות במצטבר. אתם רוצים להגיד לי שאשכרה אין לכם מושג מול מי אתם עומדים?", אני שואל אותם. הם עדיין שותקים. זזים באי נוחות.
משהו בסיסי, שהוא הלחם והחמאה של הנשמה היהודית שלנו, נשמט לנו בין האצבעות: אנחנו דוהרים אל ה'לכתחילה', אל ההלכה המורכבת, אל הסוגיה המפולפלת, אל ה'איך', אבל שכחנו את ה'למה'. את היסודות עליהם אמור הבניין להישען.
ילד בכיתה ו' עומד בבוקר מול הסידור, ובלב שלו… תהום. הוא לא עושה דווקא, הוא לא 'מרדן', הוא פשוט חסר. הוא שואל: למי אני מדבר בכלל? מי זה 'הוא'? ומי אמר שכל הסיפור הזה, השמיים האלו, הארץ הזאת, הלב הזה שמפעם בתוכי, הוא לא מקרי?
אנחנו מניחים שהם ספגו את האמונה בבית או באווירת בית הספר, אבל במציאות של היום, כשהרוחות בחוץ סוערות והמסכים מקרינים שאלות נוקבות, ה'ספיגה' הזו לא מחזיקה מים. כשהקומה הראשונה, האמונה הבסיסית, הוודאות בקיומו של בורא וביהדות כדרך חיים, לא מונחת היטב, בניין האישיות הופך רופף.
הגיע הזמן לעשות מעשה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשלוח אותם לחטיבת הביניים בלי ארגז כלים אמוני. אנחנו צריכים להכניס אותם כבר בכיתה ו' ל'סמינריון אמונה'. לא עוד הרצאה משעממת, אלא מסע בירור. מרחב בטוח שבו השאלה 'למה אני מאמין' הופכת למנוע צמיחה, לא למשהו שצריך להחביא.
ואגב, בואו נפתח את זה עד הסוף: כמה מהמחנכים שלנו מרגישים בנוח עם השאלות האלה? כמה מהר"מים והמורות קיבלו כלים להתמודד עם נער ששואל 'איפה א-לוהים היה בשואה?' או 'למה צריך לקיים תורה ומצוות במאה ה-21?'. אנחנו חייבים להכשיר את המחנכים שלנו להיות עוגנים של אמונה, לא רק מעבירי ידע יבש. הנה הצעות אופרטיביות לשינוי המציאות:
סמינריון אמונה כיתתי כחובה: לא עוד 'שיעור מחשבת' רגיל, אלא בירור עמוק של שאלות היסוד כחלק מתוכנית הלימודים הפורמלית: מציאות ה', השגחה ומהות התפילה, באופן שמתאים לשפה של הדור הזה.
הכשרת מחנכים מקיפה: מוסדות החינוך והרשתות חייבים לספק למורים ולר"מים סדנאות אמונה וכלים פדגוגיים להתמודדות עם שאלות קיומיות.
פתיחת 'דלת פתוחה' בבית הספר: יצירת פורום קבוע שבו מותר לשאול הכל. בלי שיפוטיות, בלי תיוג, ובלי "למה אתה שואל דברים כאלה?". רק הקשבה ובירור משותף.
שיחת הורים-ילדים אמונית: החופש הגדול הוא הזמן המושלם. הורים יקרים, קחו את הבן או הבת לשיחה.
הילדים שלנו צמאים לאמת. הם לא רוצים דת של הרגלים, הם רוצים דת של נשמה. אם נחזיר להם את הקומה הראשונה, את הקשר החי והבוער עם הקב"ה, הם יוכלו להתמודד עם כל אתגרי הדור הזה בגאון.
