הרש אבינועם (מחנך ומעביר שיחות להורים, מורים ונוער)חבר שלי, אב לחמישה, שיתף אותי: כשהוא חוזר בצהריים לרחובות השקטים של הבית שלו ורואה את המתבגרים שלו זרוקים בסלון במצבי צבירה משתנים של תשישות, שעמום ומסכים, הוא מבין דבר אחד: המעבדה החינוכית הכי גדולה ומורכבת של השנה פתחה הרגע את שעריה. החופש הגדול לא שואל אותנו אם אנחנו מוכנים, הוא פשוט נוכח, ואין לנו שום פריבילגיה להיכנע לייאוש או לוותר על התפקיד שלנו.
מתוך המון התבוננות, שיחות, וניהול של דינמיקות חברתיות בקהילות השונות, זיקקתי עבורנו, ההורים, את 'עשרת הדיברות' לצליחת האוקיינוס הסוער הזה.
- מה שלא יהיה, אתם לא הולכים להיכנס למלחמה עם המתבגרים שלכם: הם יקומו בשעות הפוכות לגמרי, והחדר שלהם אולי ייראה כמו היציע של הפועל ירושלים אחרי משחק, אבל אתם? תנשמו עמוק. בחרו את הקרבות המהותיים שלכם בחכמה, ועל השאר פשוט תעלימו עין באהבה.
- תפילה חייבת להיות חוויה: אם תהפכו את הסידור למטלת רס"ר מעיקה ונוקשה בבוקר של חופש, הם פשוט יפתחו אנטי מוחלט. תנו להם למצוא את החיבור העדין והאישי לאלוקים מתוך הקצב הפנימי שלהם, בלי לחץ ובלי שעון נוכחות.
- אל תפסלו אף פעם משהו לפני שיש לכם אלטרנטיבה: מדובר כמובן על תוכן. הרי אי אפשר רק לצעוק עליהם "תכבו כבר את המסך!" ולהשאיר אותם בחלל ריק. הפיד בטלפון מייצר להם דופמין מהיר. רוצים שהם יעזבו אותו? תייצרו עבורם חלופה ראויה. תציעו משחק, שיחה, או יציאה משותפת. אל תהיו רק ה'לא', תהיו ה"בואו נעשה משהו אחר".
- חוק החמש דקות הערכיות: אם לא תצליחו ללמוד או לשבת עם הילדים שלכם 5 דקות ביום על משהו ערכי, כל הדיבורים שלכם על 'זמן מסך' פשוט לא באמת יחזיקו מים. הילדים שלנו הם הרדארים הכי משוכללים בעולם לזיופים. אי אפשר להטיף להם על חיבור וערכים, בזמן שאנחנו עצמנו מעבירים את הערב בגלילה אינסופית בפיד. ספקו קודם כל דוגמה אישית.
- אל תפחדו מהשעמום שלהם: המשפט "אבא, משעמם לי" הוא לא קריאת מצוקה מוקדית שאתם חייבים לפתור מייד. משעמום צומחת היצירתיות הכי טובה.
- אתם לא צוות בידור: אנחנו הורים, מורי דרך, ואנשים עובדים. אנחנו לא מפיקי אירועים ולא אחראים למלא להם כל שעת אפס בלו"ז באטרקציה יקרה. שחררו את רגשות האשם וקחו צעד אחורה.
- תהיו עוגן, לא משטרת סייבר: הרשתות יבעבעו בחופש, וקבוצות הווטסאפ יעמידו אותם במבחנים חברתיים אכזריים. תשדרו להם תמיד שכשיש משבר, דחייה או חרם, הם יכולים לבוא אליכם בלי שתענישו אותם בלקיחת המכשיר כעונש.
- שמרו על השפיות שלכם: הורה מרוקן לא יכול להכיל מתבגר טעון. קחו לעצמכם זמן לברוח ולנקות את הראש. תרדו למטה, קחו ספר, צפו בסרט טוב. שבו לקפה בשקט במרפסת, תנשמו. כדי להיות שם בשבילם, אתם חייבים קודם כל להיות שם בשביל עצמכם.
- כבדו את הארוחה המשפחתית: לפחות פעם אחת ביום עשו מאמץ לשבת כולם סביב השולחן, נטולי מסכים ונטולי ציניות. פשוט לשאול, להסתכל בעיניים ולהקשיב.
- אל תשכחו שזה חולף: בסוף יגיע אלול, וכשהדלת תיסגר מאחוריהם והשקט המוחלט יחזור, אנחנו עוד נמצא את עצמנו מתגעגעים לבלאגן הזה.
