הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" – ראשונים עסקו בשאלה מה תפקידם של השמיים והארץ בהקשר זה. הלוא לא הם הנתבעים לקיים את מצוות ד', הלוא להם אין יכולת שמיעה והאזנה, הלוא לא תהיה משמעות לאמירת הדברים של הקב"ה באוזניהם ועוד ועוד. לפיכך ביארו בדרכים שונות. חלק ביארו שמדובר באלגוריה, והסבירו מה תפקידה של אלגוריה זו. רש"י הציע בפירושו השני כי השמיים והארץ הם הכלים שריבונו של עולם שולח דרכם את תורת הגמול: "…ועוד שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם, ואם יתחייבו תהיה בהם יד העדים: תחלה ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואח"כ ואבדתם מהרה על ידי העובדי כוכבים". במשך שנים נלמדו דברי רש"י אלה כחלק מהמערכת הניסית – הגלויה או הנסתרת – בה מנהיג ריבונו של עולם את עולמו. הקשר בין הרמה הרוחנית ובין המציאות הינו קשר נסתר ומופלא, המתנהל בעולם המיסטי, ובדרך בה ריבונו של עולם גומל לאיש חסד כמפעלו ונותן לרשע רע כרשעתו.
מציאות חיינו יכולה להעניק משמעות נוספת לקשר המיסטי הזה, המחובר הרבה יותר עם ההווה. אחת המשמעויות של חיים בדרך שאינה ראויה היא טיפוח החמדנות, אי-ההתחשבות במה שקורה מסביב, אגוצנטריות, התעלמות ממשמעות המעשים כלפי הדורות הבאים, ניצול לא הוכן ולא ראוי של משאבים ועוד ועוד. האדם חי כאילו הוא ואפסו עוד, מתבונן על עצמו בלבד ופועל רק לאור האינטרסים שלו, ולא זו בלבד אלא שגם באלה הוא פועל לאור ההווה בלבד, ואינו מחשב את חשבון העתיד, כדברי קהלת "שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך הא-להים במשפט". אנו יודעים היום כי חיים אלה מותירים את חותמם לא רק בעולמו המוסרי של האדם, אלא גם בסביבה המציאות בה הוא חי. בשעה שהמין האנושי חי כך הוא הורס את הבריאה הא-לוהית – השמיים הארץ – בפועל ממש. הוא מנצל את משאבי העולם עד תום, מזהם אותו בלי לחשוב על הדורות הבאים ועל עתידו שלו, ופוגע בהיקף הגדול של העולם סביבו. לא זו בלבד, אלא שבשעה שאנו מטפחים את עצמנו כחברה חמדנית וצרכנית, מדובר באופן עמוק יותר של דמות האדם וצלמו, ובהשחתה מוסרית. אלה אינם נותרים בחברת בני האדם בלבד, אלא מופיעים במציאות בעולם ההולך ומתכלה לנגד עינינו.
ייתכן אפוא כי השמיים והארץ שבפרשת השבוע מעידים מעצם מהותם על כך. הם הסופגים את העיוותים שבדרך חיינו, וללא התערבות מיסטית הם משדרים לנו את המציאות המוסרית שאנו חיים בתוכה. שמירת הסביבה אינה קשורה אפוא רק לתחומי איכות החיים והרצון לצעוד במסע החיים בעולם הזה בצורה בריאה וראויה. שמירת הסביבה היא עניין מוסרי מעין כמותו: היא מעדנת את תאוות האדם ואומרת לו לחדול מזלילת משאבי העולם, היא מחייבת אותו להתייחס לזיהום שהוא יוצר, ואדם שמתרגל לכך מושפע גם במישור המוסרי, היא מעצבת אותו כמי שאינו מתבונן רק על עצמו אלא יוצא ממסגרותיו הפרטיות ונוטל אחריות על העולם המוסרי שסביב ואף על הדורות הבאים, היא בכלל מרגילה את האדם לפעול במי שיש בו צלם א-לוהים והוא מופקד על העולם מכוח המנדט שריבונו של עולם העניק לו בבריאת העולם.
השיבה אל עצמנו כוללת בתוכה את השיבה לראייה המיוחדת בה אנו צריכים לראות את עצמנו בעולמו של הקב"ה. לתת את דעתנו שלא לקלקל. להיזהר אמנם ש"איכות הסביבה" לא תהפוך לעבודה הזרה החדשה, של התמכרות לערכים הממירים את החיים הקדושים והטהורים באידיאלים שכל כולם חומריים, ואת זה ניתן לעשות בשינוי ההתייחסות לשאלות אלו. התשובה העמוקה היא תשובה לדמות האדם, למעמדו מול ד', לקבלת האחריות, לתיקון המידות ולעידון התאוות. שמיים וארץ מעידים עלינו שאנו עוד רחוקים משם.
תשס"ח
