מה בין ראש השנה לראש ספר שמואל?

מה בין ראש השנה לראש ספר שמואל?
איתן פינלשטיין

מפני מה לא מנו את מיכה [בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא]?- מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים… תניא, רבי נתן אומר: מגרב [ממקום פסלו של מיכה] לשילה שלשה מילין, והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה. בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להן הקדוש ברוך הוא: הניחו לו, שפתו מצויה לעוברי דרכים. סנהדרין ק"ג ע"ב.

יש שהסבירו את הקשר בין הפטרת היום הראשון של ראש השנה לבין יום הדין, בשירתה של חנה המביעה בצורה עצמתית את השינויים המתחוללים בעולם בשל הדין האלוקי – "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה – מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר – מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם". אחרים הציעו שההפטרה נבחרה בשל הדמיון הניכר בין פקידת חנה לפקידת שרה, עליה אנו קוראים במהלך הקריאה בתורה – כהקדמה לעקידת יצחק. אפשרות נוספת היא שההפטרה שבמוקדה עומדת תפילת הנדר של חנה – נקראת בראש הימים הנוראים בכדי להדגיש את כוחה העצום של התפילה לשנות את המציאות.
בעקבות הדרשה שלמעלה, ברצוננו להציע תשובה נוספת לקשר שבין ראש השנה לפרקים הראשונים של ספר שמואל. נראה כי דרשתנו מפנה את תשומת הלב, דווקא אל הכרת המציאות שהיוותה את הרקע לפתיחת ספר שמואל – ולסיבה לנדר ה'קיצוני' שנדרה חנה. יש לציין כי במבט ראשון נראה נדרה של חנה, המקדישה את בנה לעבודת המקדש כבר מגיל גמילה – כנדר לא סביר וחסר פרופרציות, נדר שאינו מצוי אצל עקרות אחרות בעם ישראל.
דרשתנו קובעת שפסל מיכה זכה להגנה אלוקית למרות העבודה הזרה הנוראית שהתחוללה בו, בשל מידת הכנסת האורחים שבה הצטיין מיכה. נראה שתיאור זה של פסל מיכה, מהווה תמונת ראי למה שהתרחש במשכן ה' שבשלה.
אותו עולה לרגל שהגיע למשכן, הכין את נפשו לאחד מרגעיו החשובים ביותר, לעת שבה יביא את קרבנו לפני ה'. אך מסתבר שבמפגש הראשוני שלו עם משכן ה', הוא לא זכה להארת פניהם ולשירתם של הלוים, או להסבריהם המעמקים של הכהנים על הקרבן ומהותו. במקום חוויות רוחניות אלו, נפגש העולה לרגל עם ה"נַעַר הַכֹּהֵן… וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ" (שמ"א ב', יג) המפגל את קרבנו עוד בטרם יקריבו לה' – על מנת לזכות בחלקי הבשר המובחר.
במשך תקופה מסוימת, עם ישראל העדיף את פסל מיכה הסמוך על פני משכן ה', לא מפני ששם מצויה האמת – אלא משום ששם מצוי תנאי הסף לחוויה רוחנית: מוסריות וטוב לב של המשרתים בקודש. חז"ל מתארים כיצד אלקנה עולה לבדו מדי שנה בשנה – כאשר בני דורו פסקו מלעלות למשכן, עד שהצליח אלקנה מתוך מתן דוגמה אישית לחדש את עליתם למשכן (קהלת רבה ה', א; אליהו רבה ט').
מגמתו העליונה של נדר חנה, איננו רק פתרון אישי לצרותיה כעקרה. שהותו של שמואל בהיכל ה' מגיל צעיר נועד לתת בידיו את הכלים לפעול בתקיפות כנגד הכהונה המושחתת, כשבמקביל שמואל עצמו הופך להיות התחליף הראוי להם – "וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים" (שמ"א ב, כו).
פעמים רבות דווקא בימים הנוראים, בזמן שבו אנו מתמקדים בחוויות הרוחניות העמוקות ביותר בנפש האדם – אנו עלולים להזניח את חובתנו כלפי מי שחש כאורח בבית הכנסת. נראה כי הפטרת ראש השנה קוראת לנו דווקא בימים אלה, לזכור את שאיפתנו להתרחק ממידתם של "בְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל" אשר "לֹא יָדְעוּ אֶת ה' " (שמ"א ב', יב).
עלינו להזהר במאוד מאוד שלא ליצור חילול ה' על ידי גביית כספים בצורה המנצלת את ביקור האורחים למימון השנה כולה, מ'התרמה' אינטנסיבית בשעת העליה לתורה ושאר הכיבודים, ומתופעות דומות העלולות להביא את אחינו למצוא את מזונם הרוחני ב'פסלי מיכה' המודרנים – המחכים לקבל את פניהם בסבר פנים יפות. ההפטרה אף דורשת מאיתנו ללמוד ממדותיו של שמואל ה"הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים" על ידי הותרת מקומות פנויים לאורחים, מתן תשומת לב וחניכה אישית של המתפללים החדשים, ובעיקר – הכנסת אורחים והארת פנים לכל יהודי.

תשס"ח