עו"ד פרופ' אבי וינרוטמשה מבטיח לעם ישראל (דברים ל', ט') "והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך". מה פשר הביטוי "והותירך"? רבי לוי יצחק מברדיטשב מבאר את הפסוק תוך עמידה על מהות תפילת הימים הנוראים.
בתפילת ראש השנה אנו מבקשים שה' ישפיע עלינו חיים ושפע. לעומת זאת, בתיקוני זוהר (תיקון ו' דף כ"ב עמ' א') נאמר כי גנאי הוא להתפלל ככלבים הצווחים "הב, הב" ולבקש: הב לנו פרנסה, הב לנו סליחה וכפרה, הב לנו כל צורכינו. רבי לוי יצחק משיב כי יש מי שמבקש את צרכיו וחושב על טובתו שלו, ויש מי שמבקש את צרכיו וחושב על טובת הקב"ה. נמצא כי בראש השנה נדון גם הקב"ה בעצמו – האם יזכה לעונג שיש לאב שנהנה לתת לבנו את צרכיו, או שחלילה ימנע ממנו עונג זה. המשנה במסכת אבות (פרק ג' משנה ט"ו) אומרת כי "הכל צפוי והרשות נתונה, ובטוב העולם נדון". כלומר, לפי מידת ההטבה נדון גם ה' כביכול.
בפסוק נאמר (מל"א כב, יט) "ראיתי את ה' צבאות יושב על כסא כבוד.." ודרשו בזוהר (חלק ב' ל"ב, ב') כי גם הקב"ה נדון כביכול. על כן אמר הכתוב (תהלים פא, ה) "כי חוק לישראל הוא משפט לא-לוהי יעקב". המשפט אינו רק על ישראל, אלא גם על אלוקי יעקב. על כן, חנה התפללה "על ה'" (שמואל א, פרק א' פסוק י') ולא אל ה'. היא התרכזה בצער שנגרם לה' עצמו כביכול.
הכתוב אומר בתהלים (כג) "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי". בפשטות, הכוונה שאין דוד מתיירא מצרותיו כי ה' עימו. אולם, רבי ישראל מרוז'ין ביאר: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא. אבל 'רע – כי אתה עמדי' כי גם השכינה מצטערת מזה. הבעש"ט אמר על כן (צוואת הריב"ש אות ע"ג) כי "צריך שתהיה התפילה מכוונת על צער השכינה, ומי שאינו מתפלל על צער השכינה לא תתקבל תפילתו".
רבי לוי יצחק מחדש עוד כי אם אדם מבקש את צרכיו עבור עצמו, הרי שהוא נדון על פי כללי שכר ועונש לנוכח מעשיו. אבל, אם האדם מבקש את צרכיו תוך התמקדות בעונג שמפיק מכך הקב"ה, הרי שהנדון הוא רק טובת ה' ולא מעשי האדם.
במסכת ראש השנה דף ט"ז עמ' א', נחלקו האם אדם נדון רק בראש השנה או בכל יום. תוספות שואל: אם אדם נדון רק בראש השנה, מה פשר התפילה מדי יום "רפאנו" ו"ברך עלינו את השנה הזאת"? רבנו תם משיב: כי בראש השנה נקבע שהאדם יחלה, אבל הוא מתפלל מדי יום כדי להירפא. שואל רבי לוי יצחק: הרי במסכת עבודה זרה דף נ"ה עמ' א', דרשו חז"ל את הפסוק (דברים כח, נט) "חוליים רעים ונאמנים", כי החולי נאמן לעזוב את האדם בזמן שנגזר לכך מראש? אין זאת, אלא שאדם המתפלל על עצמו נדון על פי כללי שכר ועונש, ודינו נגזר בראש השנה. אבל אם האדם מתפלל על עונג ה', הרי שהנדון אינו מעשי האדם אלא טובת ה', והוא עשוי להירפא מחולי שנגזר מכוח מעשיו.
כעת מובן הביטוי "והותירך ה' א-להיך לטובה", כי כשתהיה כוונת האדם לשפע עבור רצון ה', הוא יותיר אותך ואת מעשיך "מחוץ לתמונה", והמבחן לשכר ועונש לא יהא תלוי במעשי האדם אלא ברצון ה' להיטיב. מבואר גם דברי הזוהר המגנים את המבקש "הב הב" על צרכיו, כי הם מתייחסים למי שמבקש את טובתו שלו. אבל, מי שמתפלל לקבל דברים אלו עצמם כשהשיקול הוא טובת הקב"ה, הרי שתפילתו משובחת ונענית.
לפי ביאורו של רבי לוי יצחק נמצא, כי על האדם להסיח דעתו מצרתו ולהתמקד בצער השכינה הנגרם מכך שאדם סובל מחמת חטאיו, ובהנאה שמסב לשכינה השכר שאדם מקבל בגין מצוותיו. מחשבה זו היא סגולה לחרוג ממעגל הדין של שכר ועונש, ולפעול ישועות ושנה טובה.
