מערכת שבתוןמחשבות של שופר
נתי בן- דוד
ר"מ בביה"ס "דרכי- נעם" פ"ת
את היום בו ישראל עושים עצמם רשין ולבסוף מתעשרין, מכנה התורה "יום תרועה". השופר מסמל את היום, והתקיעות מהדהדות בראשו של אדם עוד קודם שהסיר בעל התוקע את השופר מכיסויו, זכר לזריזותו של אברהם אבינו עליו השלום, שהצניע את יצחק בעת בניית המזבח כדי שהשטן לא יעשה בו מום. ובשעה שישראל מפתין את בוראם בתקיעה, מתערבב השטן, שבטוח היה בניצחונו, ומסתתמות טענותיו, כשרואה אותם מחבבין את המצוות.
רבות מחשבות בלב איש, וכששומע את קול השופר מנסה לפנות דעתו למחשבה או שתיים. יש אדם שלא חושב על מאום. ויש שרוצה מאוד לחשוב ומעלה חרס בידו. רוצה למקד מחשבתו בדבר אחד, אך יצרו מושכו לעניין אחר ולא זה ולא זה עולים בידו. עד שנדמה לו כי כיוון דעתו, מגלה הוא שבעל התוקע לא המתין לו וכבר סיים תקיעתו. אחֵר קרא את ה"לשם ייחוד" ונתלה במה שאומר בעל התוקע קודם שמברך, שאנו מכוונים לדעתו של משה רבנו עליו השלום, ורבי שמעון בר יוחאי ע"ה ואף לדעתו של רבי יצחק לוריא ע"ה. עוד הוסיף משלו, לכווין לדעת רבו. ואף על פי שלא יודע למה כיוונוּ, לדעתם כיוון.
אחד חושב על בעיותיו שלו, מה שאירע בשנה האחרונה ומה שקדם בשנה שלפניה. ואל יהי הדבר קל בעיניכם, כאותו סיפור על רב העיירה שבחר מכל בעלי התקיעה את אותו יהודי פשוט שלא דיבר גבוהה גבוהה והעיד על עצמו שכל מחשבתו בשעת התקיעה על ביתו שצריכה להתחתן ואין לו מה שייתן לה. זה עסוק בבִיתו וזה שמימינו וזה שלשמאלו נמצאים במקומות שונים ובתקופות שונות. הימני, כולו נרגש ונחרד לשמע השופר, מדמיין עצמו בהר סיני, והתורה ניתנת בימין ומונחת בארון הקודש, כאלו קיבל עתה את התורה. ומשמאל, מרחיק שכנו עד לאברהם שזה עתה נאסר עליו לשחוט את בנו, ואף לא להוציא ממנו טיפת דם, ומוצא את האייל שיבוא תמורת בנו הנבחר. ומטה אותו יהודי את אוזנו כאפרכסת לשמוע מה אמר יצחק לאביו בחוזרם לנערים ומה השיב לו.
על יד הבמה נעמד אחד ומתפלל בליבו שהתקיעות יצלחו ללא שום תקלה. דואג הוא לכבודו של בעל התוקע ודואג מסימן רע כשאין התקיעות שגורות בפה. ובספסל האחורי עומד אדם פשוט. כך אומר לעצמו: הקב"ה ציוונו לתקוע בשופר, על כן שומע אני את השופר. ונסמך על מה שכתב הרמב"ם, שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב היא. חברו עוצם עיניו ומתאמץ. זה שנים שאימץ עצה טובה ששמע מרבו בישיבה, לקבל על עצמו בכל שנה להתחזק במצווה חדשה. השנה עוד לא החליט מה יקבל על עצמו. רוצה מאוד לאחוז במצווה חשובה שמתרשל בה אך חושש כי לא יוכל לעמוד בה. בליבו מתנחם הוא במה שכתב הראי"ה קוק שעל ידי הבושה בחטא, מתכפר לו במשהו. ובדלת הכניסה עומד יהודי, כל יום מכווין למה שאומרת הגמרא לצפות לישועה. מאמין בכל נפשו שהנה קול שופרו של משיח יקדם לקול השופר של ראש השנה. בשעה זו, שישראל יוצאים נקיים בדין, ראוי למשיח להיגלות. עומד בכניסה כדי להיות הראשון לקבל פניו של משיח בן דוד.
אחורי בית הכנסת עבר יהודי. זה שנים שמדיר רגליו מתפילות הציבור. זכר הוא משנה שלמד בבית הספר, וידע שאם רק יכווין ליבו יצא. רצה לכווין ליבו, אך לא ידע כיצד. מה צריך לכווין, על מה לחשוב, מה לעשות. לפתע נשמע הקול, רעדה אחזתו. שופר של שנת היובל משחרר עבדים. חשב, שמא השתחרר מכבלי החטא? הבין, כי אין הדבר תלוי אלא בו.
תשס"ח
