קדושים תהיו – מדרגות הקדושה הבלתי נתפסות בשואה

כאשר יציין בימים הקרובים העם היושב בציון את יום הזכרון לשוה ולגבורה נזכה כמדי שנה למנה גדושה בסיפורים מצמררים ומבעיתים על אימי השואה וזוועותיה, על הנסיונות הגדולים והאתגרים העצומים שבהם עמדו הניצולים והנספים, ועל חורבנן של אלפי קהילות ומורשת תרבותית ורוחנית. אולם, דומני שחשוב להוסיף ולהצביע על המעלה הרוחנית המאוד נשגבת אליה הצליחו להגיע בודדים מבין האנשים שחוו את השואה. חס ושלום – אין להבין מדבריי ביקורת כלפי כל שאר המיליונים ששרדו את השואה או נספו בה, כאילו קדושתם פגומה או אין היא מגיעה לרמות גבוהות די הצורך. אינני בא לשפוט או מתיימר לקבוע מסמרות במעמדו הרוחני של אף אדם שעבר מסכת כה מזעזעת של חוויות, כי אם להטיל זרקור על אמונתם ותעצומות הנפש של בודדים מבני עמנו.
ברשימה זו גיבורנו יהיה תלמיד חכם עלום ואנונימי למדי בציבור הרחב, אדם שלא נשא במשרה רבנית ומעטים הם ששמעו על אודותיו, צנוע ונחבא אל הכלים. עם זאת, בצד ענוותנותו ואלמוניותו, ר' יצחק מסר מסאניק שבפולין מייצג בעיניי אובדן עצום של כשרון ולהט אמוני כביר ויוצא דופן. בעקבות ההסכם הבזוי בין גרמניה לברה"מ, הידוע בשם ריבנטרופ-מולוטוב, שעסק בעיקרו בחלוקת מזרח אירופה בין שני הענקים הללו, כאשר הסובלים הראשיים היו היהודים, מצאו עצמם רבים מקהילות סאניק, עיר ואם בישראל, תחת שלטון רוסי. בשל כך, דווקא המשכילים והמחנכים, כדוגמת הרב מסר, ששימש עד המלחמה מלמד בתלמוד תורה המתוקן בעיר, הגם שהיה משכיל גדול הן בתורה ובחכמתה והן בעיונים כלליים, נשלחו לגלות סיביר הקפואה והמדכאת.
שם, בבדידות נוראה ובתנאי מחיה בלתי אפשריים, תוך עבודת כפייה ומאבק הישרדות יומיומי, הצליח הרב מסר לאזור כוחות בנפשו ולכתוב – ספר קבלי. ספרון זה, שזכה לימים לכותרת "וממדבר מתנה" (יצא לאור בשנת תשמ"ה בידי פרופ' חלמיש מאונ' בר-אילן), מכיל בתוכו מאות נוטריקונים ורעיונות מרתקים מבחינה קבלית, שבאים, בין השאר, לספק תחליף לעבודת ה' מסודרת והגיונית בה אמור אדם מישראל להשתמש ולאורה הוא צריך ללכת. על קטעי עיתונים וקרעי שקי מלט ישנים אסף לו הרב מסר צרור קטן שמתעד כשנה וחצי של יצירה רוחנית בתנאים בלתי נתפסים, ומתוך להט עמוק של אמונה.
חלק מרעיונות אלה כה מורכבים ועמוקים עד שרק פענוח מדוקדק והפניה מתאימה למקורותיהם הקבליים עשויה לשפוך אור על תכניהם. כך, לדוגמה, מבאר הרב מסר את ענין סעודות השבת:
"פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. נודע מדברי חז״ל, כי בשבת יומין עילאין מקבלין שפע מבי מלכא להשפיע כל אחד ביומו התחתון, וכל הברכות עליונות ותחתונות בהאי יומא תלין [=ביום זה תלויות]. ונודע כי ג׳ סעודות שבת די בהון גרמין השפעות טובות לכל העלמות, הן כנגד אי"י [=אברהם, יצחק, יעקב] סעודת לילה היא סעודת יצחק, סעודת שחרית היא סעודת אברהם, סעודת מנחה היא סעודת יעקב, והוא בסוד חג״ת [=חסד, גבורה, תפארת, הספירות בדרג השני, אחרי הכתר, חכמה והבינה העליונות], זרועות עולם, וכל השפעות באות ע״י אברהם יצחק ויעקב […] ואפשר לרמז כי א״ת יד״ך עולה ג' פעמים סעוד"ה, וזה פותח א״ת יד״ך סוד חג״ת אי"י. ג׳ סעודות בשבת שבזכות קיומן בשלמות תפתח את ידך להשפיע עלינו שפע טוב וחיים מרצון העליון, כי בהאי עתיקא לית שמאלא ולית דין כלל. אמ״ן כ״ן יה״י רצו״ן".
פסקה מאפיינת זו, שרב בה הסתום על הגלוי, מלמדת על מאמציו של הרב מסר לשמור על חדות מחשבתית חרף התנאים הקשים, שבעטיים אף נפטר בגיל צעיר בשל תת-תזונה קיצוני. קשה לאנשים פשוטים לדמיין כיצד אדם שהיה רגיל להיות שקוע ושקוד כל ימיו על החכמה ועל הנורמליות האנושית מוצא בפנימיותו את הרצון העז הזה לחיות חיים מלאי תוכן ושאיפות רוחניות נשגבות.
עוד לפני המלחמה אנו מוצאים אותו טרוד בעניינים הפשוטים ביותר והטריוויאליים ביותר שאנו רגילים לדוש בעקבינו, מתוך רטט של יראת שמיים וכמיהה לחיבור עם העליונים. כך מובא מכתב ידו בספר הזכרון של קהילת סאניק מסמך שנכתב עוד לפני השואה, ובו משרטט הרב מסר את הדרך הנאותה לגשת לתפילת "מודה אני" הנאמרת מיד עם השכמת האדם ממטתו. בכדי שלא להביא ציטוטים מיותרים נביא רק את חתימת דבריו הנפלאים:
"כי השינה היא אחד מס' מהמיתה, וזה צריך האדם התבונן בקומו ממטתו בריא ושלם, כי כבר נגע באילנא דמותא […] ונצל בעזרת השם, וכן אברכך בחיי. כי זאת מטרת בריאת האדם".
כאמור, הרב מסר הינו מקרבנות השואה השותקים, שרק דבריהם הסוערים בכתובים חושפים בפנינו את גודל המלחמה והגבורה שלהם למען זהות אנושית ויהודית, למען תוכן רוחני לחייהם. וי לנו על מיתתם בטרם עת.
(קדושים תשעד)