אבידן יאיר (דירקטור ופעיל חברתי, לשעבר המפקח על הבנקים)ההפטרה השבת, פרשת דברים, שבת שנקראת גם שבת חזון, נפתחת במילים המטלטלות "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ", ובהמשך זועק הנביא "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה". על פי המסורת, בית המקדש הראשון חרב בשל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואילו בית מקדש השני חרב בשל שנאת חינם, קיטוב והתפוררות הלכידות הלאומית. החורבן לא החל ביום שבו נפרצו החומות, אלא שנים קודם לכן, כאשר נשחקו האמון, הסולידריות ותחושת האחריות המשותפת.
ובהקשר זה, קשה וגם לא נכון שלא לחשוב על ישראל של קיץ 2026. בעוד חיילינו ממשיכים להילחם, והחברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים חסרי תקדים, הוויכוחים סביב חלוקת הנטל, היחסים בין הדרג המדיני לדרג המקצועי, עצמאות המוסדות הציבוריים וסדרי העדיפויות הלאומיים הולכים ומעמיקים.
jehyun-sung
יש בפרשה גם מסר נוסף. משה, שהנהיג את העם במשך עשרות שנים, מבין כי לא הוא שיוביל את הדור הבא. מנהיגות אינה נמדדת רק במשך כהונתה או בעוצמתה, אלא גם ביכולתה לבנות מוסדות חזקים ממנה, לפנות לאחרים ולהבטיח המשכיות. חילופי הנהגה אינם ביטוי לחולשה; ניתן לראות בזה אף חוזקה. בדמוקרטיה בריאה הם עדות לביטחון עצמי, לאחריות ולמחויבות עמוקה לטובת המדינה.
דווקא בשבת חזון, בימים שלפני תשעה באב, ראוי שנישא קול ברור. מדינת ישראל זקוקה היום יותר מכל למנהיגות מאחדת, אחראית וממלכתית; למנהיגות שמסוגלת להקשיב, לגשר ולקבל החלטות קשות מתוך ראייה ארוכת טווח. החשש מפני חורבן בית שלישי אינו נובע רק מאיומים מבחוץ, אלא מהאפשרות שנאבד, מבפנים, את הידיעה שכולנו חולקים בית אחד, גורל אחד ועתיד אחד.
אזהרתו של הנביא ישעיהו מהדהדת גם היום: "מְהַרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ".
