אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')
רגע לפני תום הקדנציה של משה כמנהיג הראשון של עם ישראל, ועוד רגע לפני העברת הסמכויות לשלטון החדש, פותח משה בנאום מסכם. "אלא הדברים אשר דיבר משה אל כל בני ישראל". בתחילת נאומו האחרון מוכיח משה את העם ומזכיר את חטאיהם ואת כל המקומות במהלך המסע במדבר שבמעשיהם 'הכעיסו' את הא-ל. משום כבודם של עם ישראל, משה עושה כן בלשון זהירה ובדרך של הסתרה. אלא שתוך כדי סקירה היסטורית, אנו מוצאים את התרסתו של משה כלפי העם: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם". התרסה זו אינה מסתיימת כאן ובהמשך אנו מוצאים תלונה נוספת שמשה מטיח בפני העם, באומרו: "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמור, גם אתה לא תבוא שם".
מתודה זו של הזכרת החטאים דורשת בירור, מה מבקש משה ללמדנו בדבריו אלו? במיוחד מתחדדת השאלה מה המקום לבוא משה בתלונות על העם, שהרי ערב קבלת המינוי מודיע ה' למשה – דע לך כי "בני סרבנים הן, רגזנים הן, טרחנין הן, על מנת כן תהיו מקבלין עליכם שיהיו מקללין אותכם, שיהיו מסקלין אתכם באבנים".
אבקש לטעון שבבחירתו של משה להציג את הקושי האישי שהוא חווה במהלך תפקידו כמנהיג, הוא מבקש להעביר מסר ולא רק לעם ישראל, אלא גם למנהיג החדש שיושב סמוך מאוד למשה ויחד עם כל העם מקשיב לדברים. אבל לא רק לאותו הדור ולהנהגה החדשה מבקש משה להשמיע את דבריו, נאומיו מכוונים אל כל שדרת המנהיגות העתידית שתקום בעם ישראל לאורך ההיסטוריה כולה. המסר: הבוחר במסלול ציבורי, המבקש לשרת את הציבור ולהנהיגו, צריך להכיר את שולחיו, את היעד, את התוצאות, את הקושי, להיות מוכן לביקורת שתוטח כלפיו, ולמרות זאת מבקש משה ללמד כיצד להתגבר על כך ולהוביל.
היטיב להביע רעיון זה הרש"ר הירש באומרו: "בספרי אמרו ש'טרחכם ומשאכם' מתאר את הקשיים המיוחדים שהכבידו על תפקיד השופט והמנהיג כתוצאה מאופיו של העם: טרחכם מתאר את נרגנות בעלי הריב, ואילו משאכם מתאר את נטיית העם להתלוצץ על המנהיג, על מעשיו ומחדליו בתחום האישי. ליצנות זו היה בה כדי לערער את סמכותו, אלמלא היה משה בענוונותו, מתעלם ממנה לחלוטין"
משה, המנהיג שהפך חבורה של עבדים לעם בן חורין, הוציאם ממצרים, הוריד להם את התורה, שימש כראש הצבא, דמותו נתפסה כ'מלך'. משה המנהיג המכונן ביותר שקם לעם ישראל, לא יזכה לגזור את הסרט ולא ייכנס לארץ ישראל, וזאת בגלל עם ישראל.
במונחים של היום, כל מנהיג לאומי או אפילו מנכ"ל חברה, אשר ידע בוודאות שאחרי כל מאמציו למען הכלל יגיע אדם אחר ויזכה במקומו לגזור את 'הקופון' על חשבונו, היה מגיש מכתב התפטרות. אך לא כך היא מנהיגותו של משה ולא זה המסר אותו מבקש משה להעביר הלאה. בהתאם לתפיסתו של משה מנהיגותו נמשכת עד לרגע הסיום, משה מלמדינו שמנהיג חייב להוביל ולא לפחד או להירתע.
דברים אלו מתיישבים היטב עם בקשתו של משה ערב ההכרזה על ההנהגה המחליפה, כפי שאנו מוצאים "וידבר משה אל ה': יפקוד ה' אלוקי הרוחות איש על העדה. אשר יצא לפניהם, ואשר יוציאם, ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה".
משה בבקשתו משרטט לנו את דמותו של המנהיג הראוי לעם ישראל, מנהיג אשר ידע להיות 'על העדה' ולא 'בתוך העדה'. מנהיג אשר 'יצא לפניהם' במלחמה 'ואשר יוציאם' בענייני הנהגת המדינה.
זהו משה וזוהי מנהיגותו וזאת הוא מבקש להעביר לכל מנהיג ולכל אשר רוח מנהיגות מפעמת בנפשו.
(דברים תשפ"א)
