שורץ אודי (רב, סא"ל, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית)סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית
שאלה: באחד מבסיסי צה"ל מתקיים בכל יום שיעור-תורה קצר לפני תפילת מנחה. עם הגיע חודש אלול וימי הסליחות, עלתה הצעה בין המתפללים, שמתקשים לקום באשמורת הבוקר, לומר סליחות לפני תפילת מנחה, במקום השיעור. האם הצעה זו נכונה?
תשובה: במקורות ההלכה בגאונים ובראשונים נאמר, שזמן אמירת הסליחות הוא באשמורת הבוקר, כלומר בחלקו האחרון של הלילה לקראת עלות השחר והנץ החמה. כך פסקו גם השולחן ערוך והרמ"א (או"ח, תקפ"א א'), וכך אנו קוראים בתהילים (קי"ט): "קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ". עם זאת, יש מן האחרונים (מגן אברהם א' ס"ק ד', שו"ת אגרות משה או"ח ב' ק"ה) שכתבו שיש מעלה מיוחדת גם באמירת הסליחות בחצות הלילה, כפי שנוהגים רבים מבני אשכנז במוצאי השבת שלפני ראש השנה, וגם על כך אנו קוראים בתהילים (קי"ט): "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ".
אמנם, לעיתים קרובות, ובעיקר לחיילים העסוקים באימונים או בפעילות מבצעית, קיימת מורכבות רבה לומר סליחות במועדן. שעות השינה מועטות, וההשכמה באשמורת הבוקר או ההמתנה עד לאחר חצות הלילה עלולה לגרום לעייפות משמעותית. הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יחווה דעת, א' מ"ו) כתב שבמצבים כאלה אכן ניתן לומר סליחות לפני תפילת מנחה. שעות הצהריים הן אמנם לא אותה "עת רצון" מיוחדת שבלילה, אך הרב עובדיה מסביר שגם בהן ניתן לומר סליחות.
הרב עובדיה מספר בתשובתו על דיון שהיה לו עם הרב שלמה מן ההר זצ"ל האם ראוי לומר את הסליחות לפני תפילת מנחה או אחריה, ונראה ששני המנהגים טובים, כאשר אין אפשרות לומר את הסליחות בחצות לילה או באשמורת הבוקר. אמנם, כתבו אחרונים (ערוך השולחן, תקפ"א ד') שבמקרה כזה צריך להקפיד לדלג על הביטויים "חצות לילה" או "בעוד לילה", ושאר אמירות שאינן מתאימות לצוהרי היום.
כאמור, מנהג אמירת הסליחות מיוסד על דברי הגאונים והראשונים, ואולם נראה שהוא איננו דוחה שיעור-תורה קבוע. בגמרא במסכת פסחים (דף ד') נאמר, שתלמיד חכם אינו רשאי לעסוק בתלמודו בתחילת ליל י"ד בניסן, מחשש שמא ישכח לבדוק חמץ. כך נפסקה ההלכה גם בשולחן ערוך (אורח חיים, תל"א ב'), אלא שכתב שם המשנה ברורה (ס"ק ז'): "אינו אסור אלא בלומד בביתו, אבל הלומדין שיעור הלכה בבית המדרש אחר התפלה מותר דהלא יהא מוכרח בודאי לבא לביתו". כלומר, כאשר מדובר על שיעור קבוע בבית הכנסת, לא קיים החשש שמא יישכחו לבדוק את החמץ, ולכן ניתן לקיים את השיעור כמדי יום, ורק לאחר מכן לבדוק חמץ. דברים נחרצים בנושא כתב הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יחווה דעת, ב' נ"ט), והבהיר שהיות וקיים חשש משמעותי שאם ילכו הביתה לבדוק חמץ לא ישובו לאחר מכן לבית הכנסת ללמוד תורה, הרי שיש לקיים את השיעור הקבוע לאחר תפילת ערבית, ורק לאחר מכן לבדוק חמץ.
בניו של הרב עובדיה יוסף מצטטים בשמו, שכך פסק גם לגבי הדלקת נרות חנוכה, וכתב שאם ישנו שיעור תורה קבוע לאחר תפילת ערבית, ניתן לקיים אותו כסדרו, ולהדליק נרות חנוכה אחריו. כאן מדובר על חידוש גדול אף יותר, שכן לכתחילה זמן הדלקת נרות חנוכה הוא בחצי השעה שלאחר צאת הכוכבים, ואף על פי כן ביאר הרב עובדיה יוסף שאם קיים חשש שלאחר הדלקת נרות החנוכה המשתתפים לא יחזרו לשיעור הקבוע, יש להקדים את השיעור להדלקת נרות.
אמנם, ישנה דוגמה אחת יוצאת מן הכלל, והיא: קריאת מגילת אסתר. גם בעניין הזה מפורש בגמרא (מגילה, דף ג') שמבטלים תלמוד תורה לקריאת מגילה, והדגיש המשנה ברורה (תרפ"ז ס"ק ז'), שאפילו שיעור תורה של ציבור גדול, המתקיים ברוב עם – יתבטל כדי ללכת ולקרוא את המגילה. מסתבר, שהחשיבות המיוחדת שיש ב"פרסומי ניסא" של קריאת המגילה דוחה אפילו שיעור תורה קבוע, אך כאמור זו דוגמה יוצאת מן הכלל.
בנידון שאלתנו, פשוט וברור שאין חשיבות מיוחדת לזמן סליחות לפני תפילת מנחה. אדרבה, מדובר על פתרון לשעת הדחק עבור אלה שאינם יכולים לומר סליחות בחצות הלילה או באשמורת הבוקר. זהו פתרון טוב וראוי כדי לומר סליחות בימי הדין והרחמים, ואולם הוא איננו דוחה תלמוד תורה קבוע.
לפיכך, השבנו לשואלים שעליהם להתמיד בשיעור התורה הקבוע שלפני תפילת מנחה, ואת הסליחות יוכלו לומר לאחר תפילת מנחה, או בזמן אחר במהלך היום. חשיבותה של הקביעות בלימוד תורה, ובאופן מיוחד למשרתי צה"ל, גדולה במיוחד, ויש להחזיק בה ככל שניתן, ולהבטיח שקול התורה יישמע בגאון במחנות צה"ל.
