בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן

עבר הירדן איננו רק ציון של מקום גיאוגרפי על המפה. עבר הירדן הוא צומת דרכים היסטורית משמעותית ומהותית לעם ישראל.

יש עם ישראל אחד עד עבר הירדן, ויש עם ישראל אחר אחרי עבר הירדן.

יש מנהיגות מסוג אחד עד עבר הירדן, ויש מנהיגות מסוג אחר אחרי עבר הירדן.

הפסוקים הפותחים את ספר דברים המסכם את קורות בני ישראל, ודברי הסיכום של משה רבנו, מציינים פעמיים בזה אחר זה את המיקום המדוייק בו נאמרים דבריו של משה רבנו: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין־פָּארָן וּבֵין־תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר".

בשפה עכשווית ניתן לומר שבנקודת הזמן הזו ובמקום המסויים הזה עושה הקב"ה 'ריסטארט'-איתחול מחדש לעם ישראל ומנהיגיו.

העם הניצב עתה בעבר הירדן על מפתנה של ארץ ישראל הוא לא עם העבדים שיצא ממצרים. דור יוצאי מצרים מתו במדבר במשך ארבעים שנות הנדודים, ואל הארץ המובטחת יכנס עם חדש, שנולד במדבר: "… אִם־יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם.זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ־אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ־בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה’".

רק כאשר : "וַיְהִי כַאֲשֶׁר־תַּמּוּ כׇּל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם", רק אז תינתן לעם הרשות להמשיך הלאה: "וַיְדַבֵּר ה’ אֵלַי לֵאמֹר. אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת־גְּבוּל מוֹאָב אֶת־עָר".

לא רק העם איננו אותו עם, גם המנהיגות איננה אותה מנהיגות. אהרון ומרים כבר הלכו לעולמם. עתה מגיע גם תורו של משה רבנו להיפרד מהעם, תוך הטחת אשמה בעם שהם האחראים לכך שהוא לא זוכה להיכנס לארץ: "גַּם־בִּי הִתְאַנַּף ה’ בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם־אַתָּה לֹא־תָבֹא שָׁם".

מי שיכניס את העם לארץ יהיה יהושע בן נון, זה שהחל את דרכו כנער משרת ועוזר למשה רבנו: " וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל". הוא זה שיקבל עכשיו, לאחר ארבעים שנה בצידו ובצילו של משה רבנו מנהיגות ואחריות על עם ישראל:

"יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי־הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת־יִשְׂרָאֵל".

יש עם של גלות ויש עם של גאולה. יש מנהיגות של עבדות ומדבר, ויש מנהיגות של עצמאות וריבונות.

זה לא ענין של רע או טוב, זה עניין של התאמת הדור והמנהיג למציאות, לאתגרים ולסיטואציה.

כנראה שמבחינה מנטלית עם של עבדים הוא לא עם שמסוגל להיכנס לארץ, להילחם עליה, להקים מדינה ריבונית ועצמאית, להתיישב בה ולהקים מערכות ומוסדות שלטון.

כנראה שמנהיגים ומנהיגות שהיו טובים לעם למצב מסוים ולתקופה מסוימת, הם לא המנהיגים המתאימים לתקופה אחרת.

בעבר הירדן, ערב הכניסה לארץ הכל משתנה. העם, המנהיגות, המנטליות, ודרכי ההשגחה של הקב"ה.

לא יהיו יותר עמודי אש וענן שיגנו על העם, לא ירד יותר מן מהשמיים, ומים לא ייצאו יותר מהסלע. אין קיצורי דרך.

מעכשיו יהיה על העם לחרוש ולזרוע, לטרוח ולהילחם, לקחת אחריות על חייו וקיומו, להפריח את השממה, להיאבק על עצמאותו וריבונותו, לעמול על פרנסתו, ולהשתלב במרחב המזרח תיכוני. יהיה על העם ומנהיגיו לדעת מתי ועל מה להתפשר ועל מה להילחם, איזה בריתות אזוריות לכרות ועם מי, וממי וממה להיזהר ולהישמר.

בעבר הירדן כללי המשחק משתנים, ועם ישראל מתחיל פרק חדש בהיסטוריה שלו, פרק שיהיו בו עליות ומורדות, דבש ועוקץ, ימים טובים יותר וטובים פחות. לפעמים תשקוט הארץ ארבעים שנה ולפעמים לא תשקוט אפילו ארבעים יום.

ואחרי כל זה, ואולי הכי חשוב במיוחד בנקודת הזמן ובמקום הזה, לפני שהוא מפנה את מקומו ליהושע, מזכיר משה לעם את ייעודו ותפקידו בעולם ובארץ : "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת־הָאָרֶץ, בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם..ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. ה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".