הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')המילה "טוב" חוזרת ומופיעה 10 פעמים בפרשתנו, רובן בקשר לארץ ישראל ולחיים הטובים שיהיו בה לעם ישראל אם יעשה הישר והטוב. את כל הטוב הזה מבטיח משה רבנו שמבקש בתחילת הפרשה: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה… הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן".
בבקשת משה יש לכאורה כפילות מיותרת, שכן אם הוא יעבור את הירדן וייכנס לארץ, ממילא הוא יראה אותה. הרבי מקוצק הסביר זאת בכך שמשה אכן ביקש שתי בקשות: האחת, שיזכה לעבור ולהיכנס לארץ; והשנייה, שכאשר ייכנס אליה יראה את הטוב שבה, ולא את מגרעותיה. משה זכר טוב מאוד את חטא המרגלים, שאמרו: "טובה הארץ מאוד מאוד", אך עם זאת מצאו בה חסרונות ובעיות, ולכן הדגיש שהוא מבקש לראות בטוב ה' בארץ החיים של האומה.
shai-pal
רבים תוהים: הכיצד חשב משה שיעלה בידיו לשנות בתפילתו את גזרת ה' ההחלטית שלא ייכנס לארץ? אך ייתכן שמטרתן העיקרית של תחנוניו הייתה שגם אם ייענה בשלילה לבקשה: "אֶעְבְּרָה נָּא", תיענה בחיוב בקשתו: "וְאֶרְאֶה" את הארץ ואת טובה. בכך רצה משה גם לחנך אותנו לראות את הטוב שבארץ. הוא ממשיך ועושה זאת שוב ושוב בנאומו, ואף קובע זאת כמצווה לדורות: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לוֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". וכך, כל אימת שאנו אומרים פסוק זה בברכת המזון, אנו חושבים על הארץ הטובה לה זכינו.
כמה הולם ותואם שמי שמחנך אותנו לראות את הטוב הוא משה רבנו, שלדברי המדרש הידוע (שמ"ר א, כ), השם שניתן לו בלידה היה "טוב", כמו שנאמר: "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (שמות, ב, ב).
בימים אלה ישראלים רבים מתכוננים לצאת לחו"ל, ולראות את הארץ הטובה אשר חלק ה' לכל העמים. עם החזרה ארצה, יש מהם שמתלוננים על הארץ החמה אשר נתן ה' לנו שנהרותיה אכזבים, שכניה צוררים וגבולותיה צרים. אולם, אפשר גם לראות את הפלאות של ארץ חמדת אבות, שהייתה אבלה מבלי בניה, ועתה נותנת להם את יבוליה, בארות גז בוקעים ממימיה, מים מותפלים וממוחזרים משקים את אזרחיה ושדותיה, וגיוון ייחודי משתקף בנופיה.
אם יודעים אנו לראות בטוב הארץ, על אחת כמה וכמה עלינו להבחין בטוב שבאנשיה. לא אחת השבים ארצה מלינים שיש כאן אנשים לא נחמדים, ונמאס להם כבר מהשמאלנים או מהקיצוניים, מהחרדים או מהעוקפים בתורים והנהגים בכבישים. גם אם לכל הקובלנות יש בסיס, אפשר בנקל למצוא את הטוב באחינו בית ישראל, שכה רבים מהם תורמים ועוזרים ומושיטים יד ברגעים קשים. בכל השבטים יש גם מידה של מסירות לאידיאלים חשובים ולערכים. אלה דוגלים ב"חביב אדם" ואלה בחיבה לאדמה, אלה דבקים בתורה ומדקדקים במצוות ואלה מן הסתם ממהרים למעשים טובים.
סיימנו זה עתה את ימי בין המצרים, בהם מצאנו עצמינו מצירים הן על החורבן והן על "המצב הנוכחי בו לא הכל הכי הכי". לפנינו ט"ו באב, המכוון לראיית הטוב באחרים. מצאתי לכך רמז וסימן: המילה טוב היא ראשי תיבות של ט"ו באב. ביום זה "הותרו השבטים לבוא זה בזה", כאשר בדור הראשון של הכניסה לארץ התחתנו רק בתוך השבט, ובדור השני החלו להתחתן בני השבטים השונים זה עם זה.
ביום זה גם "הותר שבט בנימין לבוא בקהל", לאחר שיתר העם נשבע לא לתת מבנותיו לבני בנימין לאישה, ומצאו דרך להתיר את השבועה והפילו את המחיצה שנוצרה. יום ט"ו באב מלמד כיצד כל שבט ומגזר יכול להביט בעין טובה גם על השבטים האחרים, ולראות בהם את הטוב והיפה אפילו לנישואין.
אכן, יוקר המחיה בארץ מקשה, והשירות במילואים קשה, ולא חסרות בעיות ייחודיות. אולם, חשוב שהחוזרים לארץ יזכרו שבחו"ל הם שהו כתיירים ונופשים שרואים בעיקר נופים יפים, ופוגשים אנשים שמסבירים פנים לתיירים. כאן, הם חוזרים לחיים היומיומיים, והחיים במציאות תמיד יותר אפורים. בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר יש בעיות וחסרונות, אך הישראלי השוהה בחו"ל לא עסוק בהן ולא אכפת לו מהן, ואילו "כאן זה בית, כאן זה לב", וכל קושי ובעיה מסיבים לנו כאב.
חשוב עוד לזכור שהחיים פה יותר טובים ונכונים ליהודים. כאן המקום לחינוך הילדים למרות כל הכשלים, וכאן המקום לעצמאות יהודית חרף כל הקשיים. פה בית הקבע לכל יהודי, ושם החיים היהודיים בדירת עראי. גלי ההגירה שמאסלמים את העולם וגלי השנאה לישראל ותקיפות יהודים ברחבי תבל, מזכירים לנו את קשיי החיים היהודיים בחו"ל, שיכולים להישטף ברגע כמו ארמונות בחול.
לכן, עלינו להתרונן מהזכות העצומה שנפלה בחלקינו לחיות בארץ אבותינו, בתוך עם רב ומורכב, במדינה ריבונית ובשפע ורווחה יחסית. ביכולתנו להיות בבחינת "אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב" (תהילים לד, יג). מי שאוהב את ימי חייו משתדל לראות את הטוב, ומי שרואה את הטוב אוהב את ימיו. נלך בדרכו של משה שמדריך אותנו לראות שהרוב טוב, והשאר יסתדר בקרוב.
