שרלו יובל (רב, ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)אינני מכיר ולו דיון אחד הדן בסוגיות האתיקה היהודית שאינו מצטט את דברי רמב״ן בפרשנותו המופלאה לפסוק ״ועשית הישר והטוב בעיני ה׳״. גישתו לפסוק הזה אינה שונה מגישתו במקומות רבים לאחד הכללים היסודיים ביותר בתורה.
המצוות המוטלות עלינו הן הגדרה ממוקדת ומצומצמת בלבד. סביב מצוות אלה בנויה מערכת שהיא יותר פלואידית (מתאימה עצמה לאור הנסיבות), ואין היא נכנסת להגדרות הלכתיות מדויקות. זו מערכת של רוח התורה, של העולה מתוך המצוות, של המגמה הכללית של המצוות. אנו מחויבים לה בשל העובדה שמלכתחילה מצוות התורה רק מדגימות את העקרונות, אבל לא מקיפות את התחום כולו.
כך, לדוגמה, הרמב"ן עצמו מפנה לפרשנותו למצוות השבת, שאין לראות בחובות המוטלות עלינו מן התורה – ״לא תעשה כל מלאכה״ לאור הגדרות מלאכה בתורה שבעל פה – את דמותה של השבת. עלול אדם ויכולה חברה להישמר בקפדנות מעשיית מלאכה כלשהי מהתורה, ואף על פי כן לחלל את השבת ולהפוך את השבת ליום חול, וזאת על ידי אופי יום חול של יום השבת, ובעיקר בתחומי מסחר ורשות הרבים. רמב״ן הוא זה שהטמיע את המונח ״נבל ברשות התורה״, ובפרשנותו העוצמתית למצוות ״קדושים תהיו״ הוא מרחיב בסוגיית מבנה התורה. שם הוא מלמד את המבנה היסודי של התורה, ואף מפנה למקומות נוספים. גם דבריו בענייני מוסר מלחמה – בפרשנותו ל"ונשמרת מכל דבר רע" בנויים על עיקרון זה.
גם בפרשתנו, רמב"ן צועד בדרכו, ומלמד אותנו מתוך התורה עצמה את המחויבות הגדולה לערכים מוסריים. העובדה שדבר מה אינו עבירה על הלכה מפורשת הוא תנאי הכרחי להליכה בדרכי ישרים, ואין הרמב"ן מנמיך את התביעה לשמור בראש ובראשונה את מצוות התורה, אך אינו תנאי מספיק.
גם בעולם המוסרי אפשר שאדם לא יעבור עבירה מפורשת כלשהי, ואף על פי כן יגרום עוול מוסרי גדול. הסיבה שאין התורה מקיפה את כל התביעות המוסריות במפורש, ומותירה את המרחב הגדול של ההתנהגות המוסרית למצוות כללית של עשיית הטוב והישר בעיני ה' – נובעת מסיבות שונות: מכך שלא ניתן להגדיר במדויק את כל המעשים הלא מוסריים שיש להירתע מהם; מהעובדה שחלק מהם תלויי נסיבות, וחוק כללי עלול להביא דווקא למעשים לא מוסריים, וכדו׳. בשל כך, מצווה התורה ציווי כללי על עשיית הטוב והישר.
לאחר שממלא אדם את החובות הממוקדות בתחומים אלה, הוא צריך לשאול את עצמו בכנות האם המעשים שהוא עושה הם טובים וישרים. התשובה אינה תשובה הלכתית פורמלית, כי אם מצפונית וערכית. הדבר נכון, להבדיל, גם בחוקי המדינה: מעשים צריכים להיות על פי החוק, אולם לא די בעמידה בדרישות החוק הממוקד. גם מעשים שאינם יכולים להישפט במערכת המשפטית עלולים להיות בלתי מוסריים בעליל. מערכת החוק והמשפט אינה מסוגלת להקיף את כל האפשרויות. יכול אדם להיות מושחת לחלוטין, ולא לעבור על חוק פורמלי כלשהו.
איזה קידוש ה׳ היה יכול להיוולד בעולם אם נאמני המצוות היו בולטים בהתנהגותם המוסרית; איזו ברכה הייתה מתברכת אמונת ישראל, הרבה יותר מאשר חקיקת חוקים, אילו היה נוצר זיהוי ציבורי מוצדק ואמיתי בין היות האדם ירא שמיים ובין היותו עושה משפט ואוהב חסד; כמה היו מתקרבים לאבינו שבשמיים אם היו חוזים בתנועה חברתית של עובדי ה׳ שפועלת ביושר ובצדק, בנקיות כפיים ובהימנעות מהפרת אמונים. ובעיקר – איזו מרכזיות צריכה להיות לעשיית הטוב והישר, שהיא תעודת הזהות שלנו, כבר מימי אברהם אבינו "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".
זהותה היהודית של מדינת ישראל נקבעת גם לפי אופייה המוסרי והתנהגותה בדרך ישרים.
