הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)אחד הנושאים המופלאים ביותר בעולמה של תורה הוא היחס העשיר והעמוק שלה לגוף. התורה עוסקת בגופו של אדם בהיקפים רבים, ובין השאר מייחסת לתהליכים ביולוגיים שונים המתרחשים בו – משמעות רוחנית עמוקה. העובדה שהתורה לא מייחסת חשיבות הלכתית כלשהי לעשיית הצרכים, ואילו לתחומים אחרים – נדה, בעל קרי וכדו' – היא מעניקה משמעות של ממש, מלמדת על העומק הגדול המצוי בדינים אלה, ועל כך שלא מדובר בסניטריה, אלא בשורש רוחני. ואכן, רבי יהודה הלוי ביאר שענייני טומאה וטהרה קשורים דווקא בנושאי הרביה, בשל העובדה שהם מהווים מפגש בין חיים ומוות, ותורה שהיא תורת חיים מרחיקה מן המוות.
גם לפני מעמד הר סיני נצטווינו "אל תגשו אל אישה" ומן ההקשר והתורה שבעל-פה אנו למדים כי הנושא העומד על הפרק אינו עריות והיחס לקירבה הגופנית שבין איש ובין אישה, אלא ענייני טומאה וטהרה, והצורך לעמוד מול הר סיני טהורים בטהרת מושלמת; למן טהרת המחשבה והכוונה, ועד הטהרה הגופנית. בהמשך התורה אנו למדים כי אדם טמא אינו רשאי בכלל לבוא אל הקודש. גם כאן, עולה אותו רעיון. פירמידת הטהרה הגופנית צריכה להיות מושלמת – למן טהרת ההתנהגות המוסרית ועד לטהרה הגופנית, ועל כן לפני העלייה אל הקודש צריכים להיות קדושים וטהורים.
חייבים אפוא להטמיע את ההכרה כי הטהרה הגופנית היא מחויבות הלכתית בעיקר בשני תחומים. תחום אחד הוא התחום המוכר יותר, והוא טהרת המשפחה. זו צריכה חיזוק תדיר, בשל חשיבותה הגדולה, היותה חלק מאיסורי כרת, ומרכזיותה בחיי הקדושה והטהרה בישראל. העצמת המחויבות והנאמנות לכריתת הברית הקדושה שבין איש ובין אישה הם אחד מיסודות הקיום היהודי, וחובה הלכתית חד-משמעית. התחום השני, העולה בפרשת השבוע, הוא הקדושה והטהרה בבואנו אל הקודש, שבאה לידי ביטוי היום גם אצל גברים וגם אצל נשים בעולים למקומות המותרים לעלייה בהר הבית.
לאחרונה, נפתח מסלול המקוואות או מסלול הטהרה סביב הר-הבית. מסלול זה הוא עדות לקיומה של מערכת ענפה של טבילה לקראת העלייה אל הקודש. המציאות הארכיאולוגית מלמדת על אינטנסיביות יתרה של תחומים אלה – למן מציאת מקוואות סמוכים לגתות המייצרות יין, ושומרות על טהרתו כדי לאפשר את הפרשת התרומות והמעשרות או את מכירת היין לנסכי בית המקדש, ועד למקוואות צמודות לבית המקדש, שבהן נטהר האדם בבואו אל הקודש. אנו יכולים אפוא להיפגש מחדש, דרך דרישת השלום מן העבר, לעולם הגדול והקדוש של טהרת הגוף, שלא נותר ממנו הרבה בימינו, ולחדש את הברית הזו. המהלך במסלול זה מוצא עצמו אפוא מתעורר מחדש להכיר את הסולם המלא של הופעת הטהרה, והדבר פותח לו פתח מחודש להבנת המושג טהרה במובנו הכולל. הטהרה הגופנית והטהרה הרוחנית, כמו גם הסרת ערלת הלב והמים הטהורים (גם בפועל וגם כמטאפורה) – מקבלים דחיפה וחיזוק, והופכים את חיינו לקרובים יותר לדמות המלאה של עם ישראל החי באור הצל הא-לוהי.
(יתרו תשעז)
