רזניקוב אברהם (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)'זונדה' היא צינורית פלסטית, המוחדרת אל דרכי העיכול. הזונדה משמשת לשתי מטרות – לניקוז או להאכלה, ולמתן תרופות. הזנה דרך זונדה מיועדת לספק את הדרישות התזונתיות המתחייבות ממצבו של המטופל. כאשר מערכת העיכול מסוגלת לספוג מזון אך המטופל אינו מסוגל לאכול בהתאם לצרכיו הגופניים, דרכה אפשר להעביר מיני אוכלים וקמחים בצורה דלילה כעין דייסה לחולים שזמנית אין באפשרותם לאכול.
הפוסקים דנו האם מברכים על הזנה באמצעות זונדה. יסוד המחלוקת בשאלה האם מברכים על הנאת המעיים כשהיא ללא הנאת הגרון. המדובר במי שאכל מאכל אסור בשיעור חצי כזית, פלט אותו מפיו, וחזר ובלע אותו בליעה חוזרת. ר' יוחנן סובר ב'הנאת גרונו' הדבר תלוי, על כן האוכל חצי זית ופולט, וחוזר ובולע את אותו חצי זית עצמו הרי זה כמי שאכל כזית שלם, שהרי גרונו נהנה בשיעור כזית מן האיסור, ריש לקיש לעומתו תולה את האכילה ב'הנאת מעיו' ובמעיו אינו מונח אלא חצי זית, (חולין ק"ג ע"ב). להלכה נפסק כר' יוחנן "… אפילו אכל כחצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו שהקיא חייב, שאין החיוב אלא על הנאת הגרון בכזית מדבר האסור" (מאכלות אסורות, י"ד, ה"ג).
אומנם המחלוקת מדברת על אכילת איסור, אך הפוסקים סוברים שכל ענייני אכילה שווים הם, איסור, מצווה, או ברכות, ובכולם יש צורך גם ב'הנאת גרון' (שו"ת מהר"ם שיק, ר"נ רנ"ט, מהרש"ג ח"א, כ', אחיעזר ח"ג, ס"א).
עוד נחלקו הפוסקים ביחס לברכת המזון בה נאמר "ושבעת", נראה שאין צורך ב'הנאת גרון', (שו"ת פנים מאירות, כ"ז), ויש שסברו שגם בה צריך גם 'הנאת גרון' (ערוך השלחן יו"ד, פ"ה, ט').
אף לסוברים שלברכת המזון די ב'הנאת המעיים' בלבד, שתייה אינה כאכילה ולגביה וודאי צריך גם 'הנאת הגרון', הזנה מלאכותית מוגדרת כשתייה (שו"ת לבושי מרדכי ח"א, ל"ב בשם החת"ס).
זאת ועוד, ההזנה מורכבת מכימיקלים ואין לאכילה זו דין לחם, ועל כן אין שייך להחמיר ולברך מפני 'הנאת המעיים' לבדה ('וזאת הברכה', בירור הלכה סי' מ"ו עמ' 326).
הרב וולדינברג מציע כדי לצאת ידי הסוברים שלברכת המזון די ב'הנאת מעיים' "…דמה טוב שישמע ברכת המזון מאחר המחויב בברכת המזון ויוציאו ידי חובה יעויין שם. ובבית חולים הא מצוי זה שישכב באותו חדר עוד אחד שאוכל בדרך טבעי ושיוכל להוציאו בברכת המזון, ולא פעם יחיו על ידי כך חולה שמאכלו כנזכר לעיל, ומדקדק ומחזר אחר מצוות לקיימן, ומצטער כשאין בידו לקיים" (שו"ת ציץ אליעזר חי"ג, ל"ה, ג').
:
