התשובה המדיצינית- טיפולים מחליפי ניתוח

בסוף הפרשה אנו קוראים על פרשת עגלה ערופה – עגלה שיש להרוג בנחל אם נמצא אדם נרצח ואין יודעים מי רצח אותו. במצוות עגלה ערופה מתארת כמה פעולות לא שגרתיות; הזקנים צריכים לצאת מירושלים כדי למדוד את המרחק ממקום הימצאו של החלל אל העיר הקרובה, עליהם לקחת עגלה שטרם ילדה, להוריד אותה אל נחל איתן, שם תיערף ולאחר מכן ירחצו הזקנים את ידיהם בנחל ויכריזו "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה שָׁפְכוּ אֶת-הַדָּם הַזֶּה" (שם, כ"א ח'). מהו הרעיון שעומד מאחורי עריפת עגלה זו?

רש"י במקום "אל נחל איתן – קשה שלא נעבד", וממשיך "וערפו – …אמר ד' תבא עגלה בת שנתה שלא עשתה פירות ותערף במקום שאינו עושה פירות, לכפר על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פירות". עגלה הנערפת, אשר עדיין לא המליטה ולא נתנה חלב, מעוררת את תחושות האנשים על ההפסד וההחמצה שבהריגתה. מכאן ניתן להבין את טעמה של המצווה, הרוג אשר לא נודע מי הכהו, מבטא זלזול בקדושת ערך חיי האדם. דבר זה עלול לחלחל בחברה ולהביא לזילות קדושת חיי האדם. לכן התורה מצווה אותנו לעסוק עסק רב עם הדיינים ולמדוד מהי העיר הקרובה לחלל, בהנחה שכל זה יביא בעקבותיו תחושה חזקה יותר של ההחמצה האיומה באובדן חיי אדם ומתוך כך יבואו לידי הכרה בקדושת ערך חיי האדם.

חז"ל במשנה תמהים על הצהרת זקני העיר שלא שפכו את דמו של הנרצח, "וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם?!". חז"ל, סבורים כי עריפת העגלה איננה כנגד הרוצח אלא כנגד ראשו של הנרצח, (סוטה מ"ו, ע"ב). העגלה הינה, "עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל". והנחל הינו, "נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ". תיאורים אלו מדגישים את משמעותו של המוות אשר מביא לקטיעה של החיים בטרם מומשו. כשם שהעגלה תיערף בטרם עלה עליה עול והנחל לא יממש את ייעודו וייזרע, כך אותו נרצח הלך בטרם עת ולא יממש את כוחות החיים שהיו טמונים בו.

ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים מתבצעים ללא אשפוז.

בשנים האחרונות פיתחו באמצעות קרני הרנטגן הממוקדות פעולה לא-פולשנית לטיפול בנגעים ובשאריות של גידולים וגרורות. גם את גלי הרדיו רתמו לשימושים נרחבים ברפואה והיום ניתן למצוא הליכים לא פולשניים לטיפול בכאבי גב.

אורות התשובה הוא ספרו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק שהיה מקימה ורבה הראשון של הרבנות הראשית ונפטר בג' אלול תשצ"ה, 1935. כבר בפרק הראשון של 'אורות התשובה' מצויים כמה מיסודות מהפכת התשובה שהרב קוק מחולל. הרב קוק מחדש כי ישנה תשובה טבעית- גופנית, שבה אנחנו למדים איך לספק לגוף תנאים טובים יותר להתחדשות ולבנייה. ע"י אספקת מזון איכותי יותר שמתאים לגוף ולמערכת העיכול שלנו, אנו מחזקים את המערכת החיסונית שלנו. תשובה שכלית אמונית, תודעתית, שבה אנחנו למדים איך לספק לנפש שלנו תנאים טובים יותר להתחדשות ולבנייה רוחנית, ע"י אספקת מזון רוחני איכותי יותר.

התשובה הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע וחוקי המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע, שסוף כל הנהגה רעה, הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו, הרי הוא שם לב לתקן את המצב, לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם.המדיצינה (=הרפואה) עוסקת בזה אמנם הרבה, אבל לא נשתכללה כפי הנראה עדיין לגמרי עבודה גדולה זו ,ולא נמצא עדיין הפתרון הנכון לכל שאלות התשובה הגופנית, עד כמה שיש בגבולות החיים להחזיר לאדם את כל האבוד ממנו מצד החטאים מהרסי הגוף וכחותיו.

לפיכך, מעבדות המחקר של מדע הרפואה, הן בתי המדרש של התשובה הגופנית, והרופאים, הם הם ה'מחזירים בתשובה' זו. "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", היא אבן יסוד ביהדות, שבגלל טרדות היום יום אנחנו שוכחים אותה לפעמים. רבים  מאיתנו, גם אלה המוגדרים כדתיים, צריכים  לעבור תהליך של חזרה בתשובה גופנית. הרב קוק כותב שכשחוזרים אליו, חוזרים בעצם אל עצמנו.

(שופטים תשפ"ב)