הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')בעלי התפקידים הבכירים בשירות הציבורי תופסים מקום מרכזי בפרשתנו, וראשי התיבות שלהם משכ"ן: מלך, שופט/שוטר, כהן, נביא. כשהם פועלים באופן אידיאלי, הם עשויים לתרום רבות להשראת שכינה בישראל. חוט אחד שוזר את דרישותיה של התורה מכל שדרת המנהיגות הזו, והוא התביעה לשמש מופת מוסרי ולהציב דגם של התנהגות שמרכיביו הם צדק וענווה, כפיפות לשליחות ויראת שמיים.
הקריטריון הבסיסי שנדרש מבעלי התפקידים הללו הוא מידות טובות ותכונות אישיות ראויות, כפי שמפרט הרמב"ם בנוגע לתכונות השופטים: "חכמה, וענוה, ויראה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להן, ובעלי שם טוב". לדבריו, על המנהיגים להיות אנשים אשר "רוח הבריות נוחה מהם, והם בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות, והם מדקדקים על עצמם וכובשין את יצרן ויש להם לב אמיץ להציל עשוק ואינם רודפין לקבץ הממון, והם רודפין אחר הצדק, אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העוול" (הלכות סנהדרין ב, ז).
אמנם, מינוי מוצלח אינו מהווה ערובה לכך שהאדם יתמיד בדרכו הטובה לאורך כל כהונתו. קורה לא אחת שאיש ציבור מתפקד היטב בתחילת דרכו, אך מאבד את הדרך בהמשך. דבר יפה אמר על כך אחד מאדמו"רי החסידות, בהתייחסו לברכה בתפילת העמידה שעוסקת במנהיגות, בה אנו מבקשים: "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה". למי אנו רוצים שהשיפוט והייעוץ ישובו? מיהם השופטים והיועצים המעולים שהיו לנו בעבר?
על פי המדרש, נראה שהכוונה היא ליועצים כמו משה רבנו ולשופטים כמו שלמה המלך. כיום יהיו מן הסתם מי שיסבירו שיש להשיב את השופטים ואת היועצים של זמננו להיות כְּבָרִאשׁוֹנָה בעלי כוח וסמכות מוגבלים, ואחרים יאמרו שיש להשיב את נבחרי הציבור להיות נקיי דעת ומידות ונקיי לשון כפי שהיה בַתְּחִלָּה של תחיית האומה.
אולם, לאדמו"ר ממודז'יץ היה הסבר משלו: לדבריו, כל מנהיג ציבור מתחיל בתפקידו כשהוא מלא כוונות טהורות להצליח לתועלת הציבור, וטעון בשפע רצון טוב לפעול במסירות ובחריצות למען עניינים שברומו של עולם. ברם, במשך הזמן הוא הולך ונשחק, ולעיתים אף הולך ונשחת. הוא עלול לפתח בהדרגה ביטחון עצמי מופרז או אף שיכרון כוח, יש שיתגברו אצלו יוהרה והתנשאות, ועוד כהנה וכהנה רעות חולות.
מנהיג שבראשית דרכו התאים את פעולותיו לעקרונותיו ולערכיו, עלול בהמשך הדרך להתאים את מדיניותו והחלטותיו למה שתורם לשימור כוחו וחיזוק מעמדו. תופעות אלה עלולות להתרחש באופן מודע, אך גם באופן בלתי מודע. אנו מתפללים על מנהיגנו, כך הסביר, שישובו להיות כפי שהם עצמם היו בָרִאשׁוֹנָה, שכאשר הם באמצע הקדנציה או בסופה, יוסיפו להתנהג כמו בראשיתה – עם כל הנכונות, המסירות והכוונות הטובות שהיו להן כשהתחילו.
מה שנדרש מבעלי תפקידים בכירים בגדול, נדרש מכל אדם בקטן. כולנו שופטים ומנהיגים של עצמנו. כשחז"ל דיברו על שליטת האדם בהתנהגותו הם השתמשו במונח שיפוט ואמרו: "צדיקים יצר טוב שופטן, רשעים – יצר רע שופטן, בינוניים – זה וזה שופטן (ברכות סא, ב). אצל כל אדם קיימים מנגנונים של מנהיגות ושיפוט עצמיים, וידועים בהקשר זה דברי ר' ישעיהו הורוויץ על פתיחת פרשתנו: "שופטים ושוטרים תתן לך", שהתורה כתבה "לך" בלשון יחיד כדי לרמוז לדברי ספר יצירה (פרק ד יב) כי "יש שבעה שערים בנפש האדם, שתי עינים, שתי אוזניים, שני נחיריים, והפה״. בשערים אלה, הסביר מחבר השל"ה, שערי התקשורת של האדם עם החברה שמסביבו, עליו להעמיד שופטים ושוטרים שיפקחו על מה שהוא מדבר, שומע ורואה בשיג ושיח שלו עם העולם.
המושג תשובה העומד במרכזו של חודש אלול מעורר אף הוא את השאלה: לאן אנו אומרים לשוב? וכי בעבר היינו צדיקים גדולים? בהמשך לרעיון של האדמו"ר ממודז'יץ נראה לי להסביר שבחודש זה אנו מנסים להשיב את עצמנו להיות כבתחילה, בימים מקדם, לפני שהתבגרנו והתברגנו. לשוב לאותה תקופה בחיינו בה אידיאלים גבוהים היו בראש מאוויינו, נושאים ערכיים בערו בליבנו, ורצון כן להתקדמות רוחנית ולעשייה חברתית היו לחם חוקנו.
לשם כך, אנו צריכים לשפוט את עצמנו תוך שימוש באותן תכונות שמנה הרמב"ם בשופטים: חכמה ענוה, ויראה, יושרה ואהבת אמת, בלב אמיץ בדקדוק עם עצמנו, וברדיפה אחר הצדק בכנות ובלי משוא פנים. זה הזמן לבצע "סלפי", לכוון את המבט לבדיקה עצמית, לבחון האם חלה אצלנו שחיקה וכיצד ניתן לתקנה, ולהשיב את עצמנו להיות במיטבנו כבראשונה.
