בן קימון אלישע (עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, מרצה לענייני התיישבות ביטחון ותקשורת)פיקוד המרכז פרוס בימים אלה בכוחות מתוגברים של לא פחות מ-24 גדודים ברחבי יו"ש. המטרה הראשונית, המוצהרת והמיידית של פיקוד האוגדה, ברורה לחלוטין; לייצב את השטח, לבלום את שרשרת הפיגועים ולהשיב את המצב לקדמותו. במערכת הביטחון מזהים עלייה חדה בהסתה לביצוע פיגועים ברשתות החברתיות ברשות הפלסטינית, והחשש הגדול ביותר בקרב מפקדי השטח הוא מגל של פיגועי חקיינות ומתווים של "מפגעים בודדים" החשופים למתרחש ברשתות.
בצה"ל מבינים היטב כי הדרך היחידה להשבת השקט ולמניעת הסלמה רחבה יותר עוברת קודם כל דרך יוזמה, התקפיות ופעילות אגרסיבית ונחושה נגד גורמי הטרור שמנסים ללבות את האש, זאת במקביל לפעילות ההתקפית בשטח. במסגרת יממה של פעילות סיכול עצימה ונרחבת, נעצרו מעל 100 חשודים ברחבי איו"ש ועוכבו מאות רבות לחקירות ולתשאולים – נוכחות מרשימה של כוחות הביטחון, שמטרתה המרכזית היא דיכוי מצב אפשרי של פיגועי חקיינות.
גורמי החקירה בצה"ל ובשב"כ ממשיכים להעמיק בחקירת הפיגוע המדמם מיום שישי האחרון, שבו נרצחו רס"ן יובל עזרא ובניהו מלט זיכרונם לברכה. בליבת החקירה המטרידה נבדקת, בין השאר, השאלה האם רס"ן עזרא ז"ל נהרג מירי דו-צדדי של כוחותינו.
בשיחות שקיימתי עם מפקדים באוגדת איו"ש הם הביעו בפניי אופטימיות זהירה לגבי מה שמכונה בצה"ל "זווית הכניסה" לרצף האירועים הנוכחי. בניגוד מוחלט לעבר, כוחות הביטחון מחזיקים כיום בשליטה מבצעית רציפה ומסיבית במחנות הפליטים בצפון השומרון, אותן ערי מקלט שהיוו בעבר חממה למאות מחבלים.
צה"ל מייצר לעצמו חופש פעולה נרחב ויומיומי בלב הערים הפלסטיניות, כולל במעוזים מורכבים כמו שכם, טול כרם וג'נין. בעבר, כניסה לאזורים אלו דרשה גיוס חטיבות שלמות, יחידות מיוחדות וחיפוי אווירי רחב. כיום המציאות המבצעית שונה לגמרי, והמספרים מדברים בעד עצמם מ-850 אירועי טרור ב-2023, ל-260 ב-2024, וכ-60 אירועים בלבד ב-2025. מתחילת שנת 2026 לבדה נעצרו יותר מ- 2,000 מבוקשים.
אלא שפיגוע הטרור במהלך טיול, בסוף שבוע שעבר, גרר אחריו, כמצופה בזירה הנפיצה הזו, גל של הכפשות, האשמות והתרסות. כל מיני פרשנים מטעם עצמם שלא ראו את השטח בעיניים בשנים האחרונות, או "לשעברים" שכבר מזמן אינם מחוברים למציאות וניזונים בעיקר מאינטרסים בתקשורת, ממהרים לפלוט סיסמאות באוויר, כשהסיר המבעבע של יו"ש מתובל כעת גם בתבלין בחירות חריף במיוחד.
אחת הטענות שנידונו בהרחבה הייתה האשמת הקורבן הקלאסית: "הטיול לא היה מאורגן, צה"ל לא הכיר אותו, והמטיילים עשו דין לעצמם". כמי שבדק את העניין לעומק וחשף לראשונה את העובדה שבצה"ל הכירו את הטיול, חובה לעשות סדר בבלבול.
חבורת המטיילים אמנם אינה מבקשת אישורים רשמיים לטיולים שלה כמדיניות. בעיניי – זו רעה חולה של חוסר אחריות, בטח כשלטיול מצטרפים גם ילדים. גם לטיול הזה לא התקבל אישור רשמי ולא ניתנה מעטפת אבטחתית ראויה. אך אנשי חוות גלעד, שלא קשורים לטיול עצמו אך ידעו על קיומו, עדכנו גורמים בחטמ"ר שומרון בדבר הטיול המתוכנן, עוד שעות לפני שיצא הטיול לפועל. אחד מאותם גורמים בצה"ל שקיבל את העדכון מראש אף אמר למידעיו כי יחביר כוחות לטיול שעות בודדות לפני תחילתו. אז מחד גיסא, צה"ל ידע גם ידע על הטיול, ומאידך גיסא אישור רשמי לא היה ולא התקבל.
כך או אחרת, התוצאה הכואבת של שני חיילים הרוגים, אסור היה שתקרה. בכל מצב. האירוע כמובן יתוחקר. במחווה אנושית וחשובה, אנשי חוות גלעד אף הגיעו להלווייתו של רס"ן עזרא ז"ל והניחו זר על קברו.
4 חוות חדשות מאז הרצח
מעבר לטקטיקה המבצעית, יו"ש של שנת 2026 מציבה אתגרים מסוג חדש לחלוטין. במהלך שלוש השנים האחרונות חל שינוי דרמטי במעמקי דפוסי הפעולה של הממשלה מעבר לקו הירוק, דבר המשפיע באופן ישיר על תפיסת הביטחון הצבאית. ליבת השינוי בשטח נעוצה בפרויקט החוות החקלאיות ותפיסת השטחים הפתוחים. בצה"ל מדברים כיום על מעל 126 חוות חקלאיות, אך המספר האמיתי קרוב יותר ל-200, כשמאז הפיגוע כבר הוקמו ארבע נקודות התיישבות חדשות סביב חוות גלעד.
פרויקט זה מחייב את צה"ל לפריסה חדשה לגמרי. תפיסת הביטחון עברה מהגנה היקפית סביב יישובים וצירים להגנה מרחבית על שטחים פתוחים ונרחבים, תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים רבים שנמצאים עדיין תחת איפול.
כאן בדיוק נוצר המלכוד. הריצה של הדרג המדיני והתרחבות ההתיישבות לכיוון שטחי A ו-B, כשהשנה הנוכחית הוגדרה כ"שנת תקיעת יתד", מייצרות פער מבצעי מובנה. המדינה דוחפת קדימה, והצבא נדרש לספק מענה הגנתי בדיעבד, ללא תוכנית אסטרטגית מוסדרת מראש.
לפער הביטחוני הזה מתווספת מורכבות אזרחית ומשמעתית בשטח. הרוח הגבית הממסדית מייצרת בשוליים קומץ פורע המנצל את המצב לחיכוכים יזומים, אירועי פשיעה לאומנית וערעור היציבות. אותם פורעים פועלים בתעוזה יתרה, באור יום, מתעדים את מעשיהם ברשתות ואינם מהססים לתקוף את אלוף הפיקוד, מח"טים וראשי מועצות.
חשוב לציין כי הם עושים רעש הרבה מכפי כוחם האמיתי. בתגובה לכך, הוקמו בחודשים האחרונים בכפרים הפלסטיניים מעין "ועדות התנגדות" לא חמושות. החשש המרכזי במערכת הביטחון הוא שעל רקע החיכוך הגובר, הוועדות הללו יתפתחו לכדי מיליציות חמושות, התפתחות שחוברת לתופעה המסוכנת של ניסיונות לחטיפת נשקים, כפי שראינו באירוע הקשה סמוך לתל ובחווה ליד סוסיא.
גזרת יו"ש נותרה זירה שעלולה להידלק ברגע, וכפי שהציג זאת קצין בכיר מאוד באיו"ש: "בסוף, הגזרה הזו היא כמו קפה שיושב על האש. אתה תמיד חייב לדעת באיזה רגע בדיוק האש שמתחתיו תגרום לו לגלוש, ולדעת לעצור שנייה אחת לפני".
כעת, כשהחופש המבצעי של צה"ל בשיאו, אך התרחבות ההתיישבות והרוחות הפוליטיות מגביהות את הלהבות, השאלה היא כבר לא כמה גדודים ייפרסו בשטח, אלא האם בדרג המדיני יודעים לקרוא את נקודת הרתיחה בזמן.
