בן קימון אלישע (עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, מרצה לענייני התיישבות ביטחון ותקשורת)הסערה התקשורתית והפוליטית האחרונה סביב המתיחות בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לאלוף פיקוד המרכז אבי בלוט, שהגיעה לשיאה בהתבטאות השר בתוכנית טלוויזיה ולפיה הוא מקדם מחליף לאלוף בעודו מכהן, מציפה מחדש את אחת השאלות המורכבות והעדינות ביותר בחברה הישראלית, בטח ערב בחירות, והיא: היכן עובר הגבול בין הגדרת מדיניות לבין שבירת ההיררכיה הפיקודית ופוליטיזציה של הצבא?
אני בכוונה מנקה הצידה את השיקולים הפוליטיים וטענות הפריימריז (שאולי נכונות), ומתעקש לבחון את המהלך בעיניים מקצועיות ובמבחן המשילות.
מן הצד האחד של המתרס, ניצב מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט. מדובר בקצין המוערך מקצועית מקצה לקצה, אשר שמו נקשר בשנים האחרונות בניהול מערכות מורכבות, בנחישות בסיכול טרור ובשמירה הדוקה על שלטון החוק והיציבות הביטחונית. רק לפני חודשים ספורים זכה בלוט לשבחים מקיר אל קיר החל משרים בכירים בדרג המדיני, דרך ראשי רשויות ביהודה ושומרון ועד לנציגי ההתיישבות בשטח. העשייה המבצעית שלו נתפסה ככזו שקובעת נורמות נכונות של דבקות במשימה. בתקופתו, ירד הטרור על הברכיים למספרים שלא היו פה שנים ארוכות.
ומן הצד השני, מנקודת מבטו של שר הביטחון ישראל כ"ץ, התפקיד הציבורי נושא עמו אחריות כבדה ורחבה הרבה יותר מאשר ניהול שוטף של זירה ביטחונית. נבחר ציבור מביא עמו תפיסת עולם מוצהרת, מדיניות ברורה ואחריות ישירה כלפי הבוחרים שהעניקו לו את המנדט. בעידן הפוליטי והתקשורתי הנוכחי, השימוש בכלים פומביים, במסרים נחרצים ואף בקמפיינים ויזואליים הוא חלק מובנה מהפגנת נוכחות ומנהיגות. מטרתם היא להבהיר לציבור ולמערכת כולה מי הדרג המתווה את המדיניות ואת הנחיות העבודה.
הטענה המרכזית בקרב תומכי הגישה הזו היא ששר ביטחון אינו אמור לשמש "חותמת גומי" של המערכת הצבאית או של הפיקוד הבכיר. כאשר עולות טענות מורכבות מן השטח, בין אם מדובר בביקורת של תושבים, לחצים של גורמים אזרחיים, או בדיונים סביב צווי מעצר מנהליים ואופן הטיפול באירועים ביטחוניים, חובתו של השר להקשיב לציבור, לבקר את תהליכי קבלת ההחלטות ולדרוש תשובות ברורות מהדרג המבצעי.
עם זאת, הדילמה הציבורית והמקצועית אינה עוסקת בעצם קיומה של הביקורת, אלא בדרך שבה היא מנוהלת ובזירה שבה היא מתרחשת. כאשר ויכוחים פיקודיים ומקצועיים העוסקים במינויים או בניהול הגזרה מתרחשים בתוכנית טלוויזיה ולא בהליך סדור , עולה חשש אמיתי לפגיעה במבנה ההיררכי של צה"ל.
צה"ל הוא לא מפלגה. הוא מערכת סגורה המבוססת על אמון מוחלט, משמעת וציות מלא לשרשרת הפיקוד מהרמטכ"ל ועד למפקד המחלקה בשטח. כולנו מכירים את המשפט 'חופש בדעה לצד משמעת בביצוע'. כאשר נוצר רושם כי החלטות פיקודיות או עתידם של קצינים בכירים מושפעים מוויכוחים ציבוריים או משיקולים אלקטורליים, המסר מחלחל במהירות מטה. איזה מסר מההתנהלות השבוע מקבל מפקד גדוד בג'נין או מפקד חטיבה בחברון, הנדרשים לקבל החלטות מבצעיות מורכבות? החשש במערכת הביטחון הוא שקצינים בשטח יתחילו לחשב מהלכים פוליטיים ותקשורתיים, במקום להתמקד אך ורק בשיקולים מבצעיים מקצועיים.
מדינת ישראל זקוקה לשר ביטחון נחוש היודע להתוות מדיניות ולהפגין משילות, אך היא זקוקה במידה שווה גם לצבא חזק, עצמאי וממלכתי, הפועל ללא פחד וללא פניות.
זוהי אזהרה לקראת ימי הבחירות הבאים עלינו. האתגר הגדול של הדרג המדיני ושל הפיקוד הבכיר כעת הוא למצוא את איזון הזהב. לאפשר לשר הביטחון לממש את סמכותו ולהוביל מדיניות ביטחונית ואזרחית בברור ובסמכותיות, תוך הקפדה יתרה על מתן גב פיקודי מלא למפקדים בשטח, שמירה על כבודו של הפיקוד הבכיר, ומניעת זליגה של שיח פוליטי אל חדר המלחמה.
הפריימריז יסתיימו מתישהו, כך גם הבחירות, אך אם השד ייצא מהבקבוק ויחל להתפשט בצבא – רק נס ישיב אותו בחזרה, אם בכלל.
