אלישע בן קימון (עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, מרצה לענייני התיישבות ביטחון ותקשורת)ישראל מעולם לא חזרה לשטח שפינתה במסגרת הסכמי שלום, אך זה הולך להשתנות בקרוב מאוד. קצת יותר מ-20 שנה אחרי ההתנתקות, הממשלה נמצאת היום הכי קרוב שאפשר למחיקת תוכנית ההתנתקות כפי שיצאה לפועל בצפון השומרון, והחזרה ליישובים שפונו אז כבר הופכת לריאלית.
ראשי ההתיישבות מעולם לא הסתירו את כוונתם לשוב ליישובי צפון השומרון, אך לרוב הסתפקו במהלכים הצהרתיים, כאלו שאפשר להפוך בכל רגע. כעת נראה כי חלום החלת הריבונות על יו"ש נכנס להקפאה בלחץ אמריקני, תחזור ישראל להתיישבות יהודית בתא שטח בצפון השומרון, שמעטים חשבו שתחזור אליו.
החזרה לצפון השומרון נוגעת בשורת מהלכים בתחומים שונים, שכולם מובילים לאותה המטרה, והיא – נוכחות יהודית בטווח הזמן הקרוב (חודשים בודדים) ביישובי צפון השומרון שפונו ב-2005, בהם שא-נור, גנים וכדים (בחומש כבר יש התיישבות שמתפתחת).
התיישבות היא עסק מורכב, אפילו מורכב מאוד, אבל בישראל של 2025 הכל הפך קצר יותר, מהיר יותר ופחות מורכב. כעת נראה איך כל הצירים מובילים לצפון השומרון – מהביטחון דרך הבנייה ועד לשימור אתרי ארכיאולוגיה.
תחילה הביטחון: פיקוד המרכז, כבר ציינו בגיליונות קודמים, עושה מהפכה שעיקרה בצפון השומרון. מחנות הפליטים ג'נין, טול כרם ונור א-שמס כבר נכבשו בתחילת השנה אלא שכעת השליטה בהם הופכת עמוקה יותר. בתחילת השבוע הודיע צה"ל לרשויות הפלסטיניות במחנה נור א-שמס כי בכוונתו להרוס כ-30 מבנים במחנה, זאת עקב צורך ביטחוני.
הריסת המבנים היא פרקטיקה חדשה שהחלה לתפוס תאוצה עם הימשכות המלחמה. הדבר מייצר חופש פעולה מבצעי לכוחות ומוריד את מפלס הטרור בגזרה – דבר שמשפיע ישירות על התקדמות בהקמת היישובים סביב האזור. בצה"ל עסוקים בימים אלה בפתיחת צירים לכיוון שא-נור, זאת על פי דרישת השר כ"ץ לאחר לחץ של גורמי התיישבות, כאשר המטרה היא להתיישב במקום בחודשים הקרובים.
לכך יש להוסיף את החלטת הקבינט, שנעשתה באישור האמריקאים (ככל הנראה בתמורה להתקדמות לשלב ב' בעזה או להקפאת חלום הריבונות ביו"ש) לאשר הקמתם של 19 יישובים חדשים. חלקם כמובן כבר נמצאים שנים על הקרקע, אך הדבר המעניין הוא שבתוכם מוזכרים גם גנים וכדים – שניים מארבעת היישובים שפונו בתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון. הפרקטיקה בשטח היא כזו: ברגע שהדרך לחומש נסללה והיישוב בה מתפתח, עברו המתיישבים לשא-נור, ומשם בהחלטות ממשלה לכיוון גנים וכדים.
אך זה לא מספיק. המטרה היא לייצר "ריאה התיישבותית" בכל צפון השומרון ולחזור אחרי 20 שנה באופן שלא תתאפשר התנתקות מחודשת. בין היתר מקדמים סמוטריץ', סטרוק ובעיקר שר המורשת עמיחי אליהו את שיקומם של אתרי ארכיאולוגיה ביהודה ושומרון. בעבר עלו המון טענות על כך שהממשלה בוחרת לשמר אתר שנמצא בעומק השטח הפלסטיני, ובכך לעכב או למנוע מהפלשתינים להתפתח ולייצר רצף טריטוריאלי.
אחד האתרים שנחפרים כיום הוא סבסטיה, שנמצא לא רחוק מהיישוב חומש. כחלק מהחפירות והשימור של השטח, הופקעו באופן זמני כ-1,800 דונמים מהפלסטינים למספר שנים. הפלסטינים לא השקיעו בשימור האתר, והוא נפגע מספר פעמים בעבר. הממשלה החליטה להיכנס בעובי הקורה בעניין ואמרה לפלסטינים: "אני אטפל באתר, ואחזיר לכם אותו עוד מספר שנים כשהוא חפור נקי ומסודר".
נקודה משמעותית נוספת שנחפרת היא מזבח יהושוע בן נון, שנמצא על שטח B ומרוחק רק כקילומטר בלבד משטח C שאושר לאחרונה על ידי הממשלה כיישוב הר עיבל. כבר שנים שהפלסטינים מנסים לקדם במקום תוכנית בנייה רחבה, אך היא נבלמת בטענה שיש לשמור על עתיקות הקבר. אלא שהשמירה על עתיקות הקבר יחד עם הקמת "הר עיבל" מייצרות שוב רצף (לא מהודק) של שליטה ישראלית בצפון השומרון. גם בג'נין ישנם מספר אתרים ארכיאולוגים שהחוקרים מבקשים לחקור, ונראה כי גם לשם יגיעו בהמשך.
כאשר מחברים הכל יחד, מתבהרת התמונה שאותה מצהירים ראשי ההתיישבות כבר תקופה ארוכה. בשטח, ישראל במעשיה כיום למעשה מוחקת מההיסטוריה את תוכנית ההתנתקות בצפון השומרון, כמעט לחלוטין. המהלכים עליהם החליטה הממשלה הם כמעט בלתי הפיכים, בטח כשהם זוכים לגיבוי אמריקאי.
אך עדיין, השאיפה של ראשי ההתיישבות היא להציג נוכחות יהודית רחבה יותר ביישובי צפון השומרון לפני שתיבחר ממשלה חדשה. ובארבע מילים: לקבוע עובדות בלתי הפיכות.
