כיצד לראות

בפרשת השבוע מגיעות שתי משמעויות לכאורה שונות של השורש "ראה" לידי ביטוי כמעט חופף. אנו משתמשים פועל זה כמבטא את חוש הראיָה, שכה חיוני לחיינו. אנו גם מתארים את תהליך ההסברה, ההבנה וההפנמה באופן דומה: "תראה מה עשית", "תראו את המציאות כפי שהיא". התחושה היא שמשה רבנו מכוון כאן להבנה ולתחושה משולבות של ראיית הדברים ממש, תוך שימוש באזכורים מוחשיים (למשל הר גרזים והר עיבל), ושל תפיסתם השכלית. אכן בתהליכים ההכרתיים שלנו כבני אדם אנו "רואים" את הדברים גם כשהם אינם מולנו, והדמיון מדגים לנו באופן מוחשי אירועים שחווינו או אירועים הצפויים בעתיד. כשאנו "מתכננים" שיחה חשובה אנו לא רק משננים בתוכנו את הדברים שנשמיע ואת הדברים שאנו מצפים לשמוע, אלא גם מדמים ממש לראות את המראֶה שבו תחול ההתרחשות.

לזוג מעניין זה מצטרפת היראה. אדם עלול לחשוש מאוד מהבנה מסוימת, ובוודאי ממראה מפחיד אשר מתגלה לעיניו. אולם ישנה גם יראה עמוקה של רוממות השם. גם ביראה שכזאת הנפש במצב של ראייה מסוימת ושל הבנה מסוימת המשתלבות בחוזקה. היראה מתבססת על מראוֹת והבנות שבתוכנו. דומני, שפרשתנו מפתחת ביותר את המפגש בין ראייה חושית לראייה הבנתית, ואת השתיים ליראת ה'.

ברובד בסיסי ביותר פירוט המאכלים הכשרים והאסורים מבוסס על מפגש זה. אנו מביטים בחיה המסוימת לבדוק את סימניה, אנו מבינים את משמעות הדברים ואנו אוסרים או מתירים את האכילה מתוך יראת ה'. גם הביטוי המופיע כאן "… למען תלמד ליראה את השם אלוקיך כל הימים" מוכיח שהיראה אינה מצב נתון וקבוע. צריך ואפשר ללמוד את היִראה ולהעצים אותה מתוך ראיית העולם לפרטיו ומתוך לימוד "הרואה" את הדברים ומפנימם. פעולות הלכתיות רבות קשורות גם הן בשילוב הכרחי זה. למשל הפרשה המטלטלת של עיר הנידחת. "ודרשת וחקרת ושאלת היטב, והנה נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבךָ". הליך הבדיקה מחייב פעולה מקיפה הכוללת את המרכיבים שהזכרנו המונחים כמובן על ידי יראת ה'.

לא בעלמא חוזר בפרשה ביטוי מכונן: "כי תעשה הישר בעיני ה'", "כי תעשה הטוב והישר בעיני השם אלוקיך". בפרשה שבה הראייה האנושית כה מוליכה ודומיננטית אין להיגרר לתובנה אשר לפיה ראייה זאת יכולה לבדה לכונן ולבסס את התובנה של יראת ה'. "עיני ה'", דהיינו לכאורה פעולת הראייה של הבורא, הן היסוד לקביעת הראיה והמורא הנדרשים לנו כבני אדם. בפרשת "ראה", "עיני ה'" הן אלה הרואות ויוצרות את המהלך.