מערכת שבתוןעו"ד יובל גנות
דין ודברים מתנהל בין אברהם אבינו ובין הקב"ה בעניין הפיכת סדום ועמורה. מו"מ הלכתי – פילוסופי בשאלת הענישה הקולקטיבית כלפי אנשי סדום החוטאים. אברהם מתריס כלפי שמיא, "חלילה לך". רש"י מפרש: חולין הוא לך, כלומר, דרכם של בני האדם להעניש ללא הבחנה את החוטאים נגדם, אין זה ראוי שכך תהיה דרכו של שופט כל הארץ, להמית צדיק עם רשע. האבן עזרא מפרש: "חלול, אין בו כלום" לאמור, אין כאן את מעשה המשפט שמטרתו עשיית צדק.
מספר פרשיות במקרא עוסקות במקרים בהם הונהג עונש קולקטיבי, בחלק מהמקרים כגון: פרשת המבול, מגדל בבל ובפרשתנו בעניין סדום ועמורה, מדובר במשפט אלוקי, בעניין עיר הנדחת, דין אלוקי שמבוצע על ידי האדם ובפרשיית הריגת אנשי שכם על ידי בני יעקב, משפט אנושי. פרשנים שונים דנים בכך.
דינה של עיר הנדחת: "הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב וגו'". לפשוטו של מקרא, כל אנשי העיר נהרגים ובהם גם החפים מפשע. הגמרא בסנהדרין תנוע בעניין זה בין שלילה מוחלטת של הדין והתוצאה בברייתא (סנהדרין עא.), "עיר הנדחת לא הייתה ולא תהיה לעולם", לבין ההסבר כי תהליך דינה של עיר הנדחת מורכב יותר וכי הם נדונים על פי בית דין הדן כל יחיד ויחיד האם עבד עבודה זרה והוא נידון למיתה ואילו החפים מפשע ניצולים, אם כי רכושם נשרף.
בעניין סדום עפ"י הכלי יקר, הצדיקים נתפסים בעוון העיר הואיל והיו צריכים לצאת מהעיר המושחתת. פרשנים אחרים מסבירים עפ"י הגמ' (שבת נד:) כי מי שבידו למחות ולא מיחה נתפס בעוון הפושע. כך גם צדיקי סדום היו אמורים להיענש הואיל ולא מיחו בידי בני העיר. כך או כך, "צדיקי העיר", לוט ובנותיו כמו גם נוח ומשפחתו, הצדק נעשה וחפי הפשע ניצלו מהחורבן.
ענישה קולקטיבית נוספת מצינו במעשה שכם בן חמור. כזכור, בני יעקב מערימים על בני העיר, משכנעים אותם למול עצמם וביום השלישי, נכנסים לעיר והורגים את כל בני העיר. האם מדובר בעונש שנעשה על פי הדין ושמעון ולוי נהגו כשורה בהריגת חפים מפשע או שמא חטאו בעצמם? לדעת הרמב"ם אנשי שכם אשמים הואיל והם מצווים על הדינים (הקמת מערכת משפט צודקת) והואיל ולא דנו את שכם בן חמור, הם ראויים לעונשם. הרמב"ן מסביר כי נענשו הואיל ומלכם חטא ואנשי העיר נושאים בחטאו של המלך. אור החיים מסביר כי בני יעקב הרגו את אנשי שכם בדלית ברירה הואיל ואחרת אנשי שכם היו הורגים אותם על הריגת שכם בן חמור. פרשנים מאוחרים יותר, נוקטים קו המוקיע את המעשה וסומכים את פרשנותם על גינויו של יעקב את שמעון ולוי באומרו "בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וגו'".
נראה כי ניתן ללמוד מהפרשנות למקרא כי ענישה קולקטיבית ללא הבחנה אינה יכולה להיקרא משפט צדק, וודאי לא מתואמת עם שבחו של אברהם מפי הקב"ה בפסוקים קודמים: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט וגו'". הכלל ההלכתי "אין עונשין אלא אם כן מזהירין" שמצא את ביטויו במשפט העמים nulla poena sine lege (אין עונש ללא חוק), מתקבל גם על ידי הפרשנים, בין אותם המפרשים את ענישת סדום כאוכלוסייה ללא חפים מפשע ואת אנשי שכם כפורעי חוק ומאידך המעמידים את אנשי שכם כאוכלוסייה תומכת בעבריין ועד לאלו השוללים את המעשה מכל וכל.
ועדיין זעקתו של אברהם הולכת מסוף העולם ועד סופו "השופט כל הארץ לא יעשה משפט".
נכתב לע"נ אמי דינה רבקה בת יונה ע"ה ליום השנה השביעי כ"א חשוון
(וירא תשע"ז)
