אבידן יאיר (דירקטור ופעיל חברתי, לשעבר המפקח על הבנקים)פרשת "ראה" פותחת ב"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא, כו), אך למעשה עוסקת בשאלה הגדולה שכל חברה, ארגון ומדינה נדרשים להתמודד עמה: כיצד נשארים נאמנים לדרך גם כאשר המציאות מורכבת, וכיצד מתקנים כאשר סוטים ממנה. ההפטרה (השלישית מתוך שבע דנחמתא) משלימה את התמונה ומלמדת שלא די בתיקון, וכי כאשר סוטים מן הדרך האתגר האמיתי הוא לחזור ולבנות מחדש.
פתיחת הפרשה במילים אלה על ידי משה, אינה מהווה הבטחה לשכר או אזהרה מפני עונש בלבד. זוהי תזכורת לכך שהברכה והקללה אינן מוצגות כגזירת גורל, אלא כתוצאה של בחירות. חברה אינה נקלעת למשבר ביום אחד, כפי שאינה נבנית ביום אחד. היא מתקדמת או נסוגה באמצעות החלטות קטנות רבות, בהן, בין היתר, האם האמת גוברת על הנוחות, האם האחריות קודמת לאינטרס, האם טובת הכלל עדיפה על הרווח המיידי. גם סטייה מן הדרך אינה מתרחשת ביום אחד; היא מתחילה בוויתורים קטנים על עקרונות גדולים. במובן הזה, הברכה והקללה הן בראש ובראשונה תוצאה של איכות המשילות ושל איכות המנהיגות.
משום כך מזהירה הפרשה גם מפני מבחן המנהיגות באומרה: "לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא" (דברים יג, ד). המסר: מנהיגות אינה נבחנת רק ביכולת לרגש או בניצחונות קצרי טווח. היא נבחנת בעיקר בשאלה האם היא שומרת על המצפן הערכי, גם כאשר הדבר אינו נוח פוליטית. דווקא בתקופות של קיטוב ומשבר, קל להיסחף אחר קולות המבטיחים פתרונות פשוטים. קשה הרבה יותר להוביל באחריות, באמת ובענווה.
ההפטרה מציעה את השלב הבא של אחרי המשבר. אין היא מסתפקת בנחמה. היא קוראת לבנייה מחדש, כנאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנָיִךְ, וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים" (ישעיהו נד, יא). הנביא אינו מדבר רק על בניית ירושלים מחדש, אלא על בניית יסודות חדשים. זהו ההבדל בין שיקום לבין רגנרציה. חוסן מאפשר לחברה לעמוד בפני משבר ולהמשיך לתפקד; רגנרציה מבקשת להפוך את המשבר להזדמנות לבנות יסודות חזקים יותר, מוסדות טובים יותר ואמון ציבורי עמוק יותר. יצירת מציאות טובה יותר מזו שקדמה למשבר.
גם ישראל ניצבת היום בפני אותה בחירה. השאלה אינה רק כיצד נסיים את המשברים שאנו חווים, אלא איזו מדינה תצמח מהם. אם נדע לבחור באחריות, במנהיגות ערכית ובחיזוק יסודות הממלכתיות, נוכל להפוך את המשבר להזדמנות. זו המשמעות העמוקה של פרשת "ראה" ושל נבואת הנחמה: הברכה אינה מגיעה מעצמה; היא נבנית, לא רק ביכולת לשרוד את המשבר, אלא באומץ ללמוד ממנו, לבחור מחדש ולבנות מחדש.
