פכטר עידו (רב, ד"ר, נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)
טענה רווחת בקרב הציבור החרדי היא שהם כמו שבט לוי, שלא נטל חלק בעול הציבורי ולכאורה גם לא התגייס לצבא. נניח כרגע לעובדה שברור מהמקורות ששבט לוי כן יצא למלחמות מצווה ונקבל לצורך הדיון שאכן שבט לוי זכה לפטורים מעין אלו. האם החרדים באמת מתנהגים כמו שבט לוי?
בואו נתחקה אחר תפקידו של שבט הלוי.
ללויים במדבר היתה תעסוקה ברורה. הם היו אחראים על סחיבת המשכן, פירוקו והרכבתו. בשל כך, היה להם מעמד מיוחד. הם חנו מסביב למשכן, במחנה נפרד משאר העם, והיו בעלי קדושה יתירה. לטמאי גוף – כמו זבים וזבות, נידות ובעלי קרי – אסור היה להיכנס למחנה לוויה. כיום, דין מחנה לוויה חל על שטח הר הבית שמחוץ למקום העזרה, ולכן העולים לשם חייבים להיטהר במקווה כשר קודם שיעלו.
מעניין לראות שדווקא החרדים הם המתנגדים הראשיים למחנה הלוייה בהר הבית. למרות שיש סיבות רבות לסמוך על מיקום העזרה כפי שנהוג לזהותו היום, החרדים נמנעים מכך. תאמרו עונש כרת? גם נידה זה איסור כרת והם יודעים שם להקל בהרבה יותר מרבנים ציונים דתיים. אז למה הם לא עולים להר הבית, למקומות שאין בהם כל ספק שהם לא שטח העזרה? מסתבר שזה לא כל כך מעניין אותם. שבט לוי לא כל כך עורג למחנה לוויה.
אבל זה החלק השולי בסיפור. כי לאחר הכניסה לארץ והקמת המקדש, נגמר הסיפור של נשיאת המשכן. ומה יהיה כעת תפקידם של הלוויים? במקדש, תפקיד הלויים היה די מצומצם. הם שירתו בעיקר כמשוררים וכנגנים וכן הופקדו על השמירה מסביב למקדש. קל להבין שלעבודות הללו די בכמה מאות אנשים. ומה יעשו השאר?
כאן אנו פוגשים בהבדל הגדול שחל ביחס ללוויים לאחר הכניסה לארץ. אם במדבר הם היוו מחנה עצמאי, בארץ תפקידם הפוך מכך. הם לא קיבלו נחלה כשאר השבטים אלא פוזרו בכל רחבי הארץ. הם חיו בתוך שבטי ישראל מתוך מטרה ברורה: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים לג, י). תפקידם היה ללמד תורה ולשמש כמורי הוראה עבור כלל העם. הם לא חיו במנותק מסביבתם אלא היו מעורבים בכלל הציבור כדי להוות משענת רוחנית עבור העם העובד.
זה הרקע לפסוקים המפתיעים שאנו קוראים על הלוויים בפרשת ראה. לאורך הפרשה, הלוי מוזכר לצד האנשים המסכנים בחברה. עם ישראל מצווה לשתף את הלוי בארוחות החגיגיות שלו, יחד עם העבד והאמה: "אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ… הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כׇּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ". גם כשהוא מבער את המעשרות, הוא מצווה להפקיר אותם כך שהלויים, היתומים והאלמנות יוכלו לאכול מהם: "וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ".
איך הפכו האנשים המקודשים מספרים ויקרא ובמדבר לאנשים כה מסכנים בספר דברים? איזו תדמית נוצרת ללוי אם כך הוא תלוי בחסדם של בני ישראל? אלא שזה חלק מתפקידו של הלוי לאחר הכניסה לארץ. על הלוי להיטמע בתוך בני ישראל. הוא זקוק לתרומות שלהם כדי להחזיר להם ברוח. לכן הוא צריך לשבת בארוחות שלהם ולקבל ממעשרותיהם. עליו להיות בקשר עם כלל העם כדי להוות עבורם כתובת רוחנית למשפט וללימוד תורה. זה התפקיד הגדול שמשה הטיל על שבטו שלו עם הכניסה לארץ.
האם החרדים הם אפוא שבט לוי המודרני? כיום, נדמה שהחרדים רוצים לקבל את זכויות הלוויים אך מבלי לשאת בחובות שלהם. בניגוד לשבט הלוי, שהיה מפוזר בכל הארץ, בתוך שבטי ישראל, החרדים חיים בקהילות סגורות ובמקומות נפרדים. הם דוגלים בהתבדלות וניכור כלפי כל מי ומה שאינו חרדי. היכן אפוא ההשפעה על העם? איפה הם מלמדים תורה לכלל האוכלוסיות?
אולי החב"דניקים הם הגילום המובהק של תפקיד שבט לוי. השליחים שפזורים ברחבי הארץ ובעולם, מקימים בתי כנסת ובתי מדרש, עורכים בר מצוות, ארוחות שבת וחגים – הם מממשים את מה ששבט לוי היה צריך לעשות. הם שומרים על מראה ייחודי אבל מעורבים בחיים הריאליים של כלל הציבור ומהווים עבורו משענת רוחנית.
אבל החרדים לא חב"דניקים. הם נוהגים ההפך מכך ונמנעים מלהיטמע בציבור שאינו הם. אם הם בכל זאת רוצים להידמות לשבט הלוי, שיתכבדו ויצאו מבני ברק, ירושלים, ביתר עילית ובית שמש, ויתפזרו בכל הארץ. רק אז אפשר יהיה להתחיל לדון בכלל על קצבאות ופטור מגיוס.
