גוטמן קותי (יועץ מס וכותב בשביל הנשמה, kutigu@gmail.com)יעקב יצא מהשוק כשבידיו שתי שקיות ניילון. הוא עבר מדוכן לדוכן עד שמצא את העגבניות הזולות ביותר, ואת דמי האוטובוס החליט לחסוך. הדרך הביתה הייתה ארוכה והשמש קפחה. כשעבר ליד הקניון, נכנס לכמה דקות להתקרר במיזוג ולהפיג את זיעתו לפני שימשיך בדרכו.
מאחת מחנויות היוקרה, יצא אדם שהמוכרת נפרדה ממנו בשמו הפרטי. פניו נראו מוכרים. הוא חלף על פניו, ורק עיקום קטן של השפתיים הזכיר ליעקב את משה, חבר ילדותו.
"משה?" האיש הסתובב, הביט בו בתימהון ואמר: "יעקב? לא ייאמן." הם התיישבו בבית קפה והעלו זיכרונות. הם צחקו על מעשי הקונדס של חברי הילדות. "זוכר את איציק?" שאל יעקב". "בטח. מה איתו?" "הוא חולה כבר תקופה ארוכה. הפסיק לעבוד. אנחנו, כמה חברים מהשכונה, משתדלים לעזור." משה הנהן.
"ואתה?" שאל יעקב. "נראה שהחיים חייכו אליך." משה חייך בביטחון. "לא פספסתי הזדמנויות. עבדתי קשה. חסכתי. השקעתי. לא בזבזתי כסף על מותרות, וגם לא חילקתי אותו לכל דורש. היום אני עוסק בהשקעות ובנדל"ן… אתה יודע."
יעקב אמר: "יש משהו שתמיד הפליא אותי. חז"ל דרשו על הפסוק 'עשר תעשר': 'עשר בשביל שתתעשר'. אני מקפיד להפריש מעשר. אתה אומר שמעולם לא עשית זאת. איך יצא שדווקא אתה התעשרת?"
משה פרץ בצחוק. "שוטה שבעולם. 'עַשֵּׂר' כתוב בשי"ן שמאלית, ו'תתעשר' בשי"ן ימנית. אתה באמת בונה את החיים שלך על דרשה שמחליפה בין ימין לשמאל? אולי זו בדיוק הבעיה של הדור שלנו. כבר לא יודעים להבחין בין ימין לשמאל." יעקב לא חייך. הוא לא רצה להיכנס לוויכוח פוליטי. "'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל'. אם חכמים דרשו כך, כנראה שהם ידעו היטב איזו שי"ן כתובה כאן."
השניים קמו להיפרד. משה כבר שלף את מפתחות הרכב, פתח את הדלת ואז עצר. "רגע… כמה איציק צריך?" "תודה, משה. כסף כבר גייסנו." "אז מה חסר? ""שיבואו אליו. שמישהו ישתה איתו קפה, שיקשיב, שיצחיק אותו קצת, ושיזכיר לו שהוא לא לבד."
משה סגר לאט את פנקס הצ'קים. "אבל בזה אני לא יכול לעזור." אחרי רגע של שתיקה אמר משה, כמעט לעצמו: "אולי עכשיו אני מבין למה אתה ממשיך לעשר, למרות שזה אף פעם לא עשה אותך עשיר." ויעקב השיב: "ואולי דווקא בזה אתה כן יכול."
