רבי אהרן רוקח מבעלז

הרב יהודה דהן

רבי אהרן רוקח מבעלז (תר"מ–תשי"ז; 1880-1957) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות בעלז. שימש רבה האחרון של העיירה בעלז לפני השואה, ומשקמה של חסידות בעלז בארץ ישראל לאחר השואה. רבי אהרן איבד בשואה את כל משפחתו. בשנת ה'תש"ג חולץ מגטו בוכניה, ליד קרקוב, תמורת ממון רב, ביחד עם אחיו הרב מרדכי רוקח מבילגוריי (אביו של האדמו"ר הנוכחי, הרב יששכר דב רוקח) והגיע להונגריה, שם דר שמונה חודשים.

משנודע לו שהגסטפו דורש מממשלת הונגריה את הסגרתו לשלטונות הנאציים, נמלט מהונגריה, וביום ט' בשבט ה'תש"ד (1944) הגיע יחד עם אחיו לארץ ישראל. הוא התיישב בת"א והקים מחדש את חסידות בעלז בארץ ישראל: תחילה בת"א, ואחר כך בירושלים, בני ברק וחיפה. לימים התרחבה לערים נוספות.

רבי אהרן תמך באיחוד המפלגות הדתיות וסימן את הדרך להצטרפות חסידות בעלז לאגודת ישראל, לאחר שבפולין התנגד לה. נודע באהבת ישראל שלו ובמידותיו, בייחוד במיעוט אכילה קיצוני. הוערץ כפרוש וקדוש. לאחר הסתלקות ה'אמרי אמת' היה בעצם השריד הזקן והחשוב ביותר בארץ לאדמו"רי פולין הנחרבת.

יום פטירתו חל השבוע, ביום שלישי כ"א מנחם אב.

מדבריו על משמעותו של חודש אלול: הגמרא במסכת ראש השנה מביאה שהשיטה הסוברת שהאבות נולדו בחודש תשרי נתמכת על ידי הפסוק ב"מלכים", המספר על כך שכל איש ישראל נקהלות אל המלך שלמה ב"ירח האיתנים", כי לדעתה החודש תשרי נקרא ירח האיתנים כי נולדו בו איתני העולם שהם האבות. השיטה שהסוברת שהאבות נולדו בחודש ניסן תסבור שחודש תשרי נקרא "ירח האיתנים" בגלל שהוא תקיף במצוותיו הרבות.

מתוך כך מסיק רבי אהרן שאם ייחודו של חודש תשרי הוא ריבוי המצוות שבו, ממילא יש להבין את תפקידו של חודש אלול בזיקה לחודש המצוות שמייד אחריו. וכך הוא כותב:

"ולפני כל מצווה צריך לעשות תשובה… כמו שכתוב בספר ראשית חכמה שאם עושה מצוה בלי תשובה מקודם הרי הוא כמו בעל מום ועליו נאמר 'כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם'… לכן תיקנו לנו חודש אלול ימי רחמים ורצון מאחר דחזינן שלפני כל מצוה צריכים לעשות תשובה" (לקט אמרי קודש – אוסף מתורת רבותינו הקדושים לבית בעלזא, עמ' 45).

בתורה זו משתקפת היטב ההשקפה החסידית, שאינה מסתפקת בקיום המעשי של המצווה אלא תובעת את התודעה הרוחנית וטהרת הלב שתלווה את המצווה, בדומה לסטנדרטים של עבודת הקורבן בקודש.