רבי מנחם מנדל מרימנוב (תק"ה-תקע"ה, 1745-1815) היה גדול אדמו"רי גליציה ואחד מארבעת המפיצים הראשונים של תנועת החסידות בפולין. רבים מגדולי האדמו"רים היו מתלמידיו. בגיל 18 הגיע לראשונה אל המגיד ממזריטש, שם התפרסם כעילוי, והיה גם תלמידו של רבי שמעלקא מניקלשבורג. בהמשך כיהן כרב העיירה פריסטוק.
למרות עוניו, עברו אליו רבים מחסידיו של רבי אלימלך מליז'נסק לאחר שרבם נפטר, ואפילו מבוגרים שבהם התייחסו אליו כרבם.
בהגיעו לקהילת רימנוב התפרסם שמו בהיותו בעל מופת ומלומד בניסים. הוא נודע כירא שמיים גדול המקפיד על עצמו ועל אחרים; גם גדולי תלמידיו שהיו רבנים ואדמו"רים מפורסמים לא הסבו בפניו בליל הסדר מפאת יראתם ממנו.

תורה מעניינת שלו המתכתבת עם המורא הגדול שהיו יראים ממנו: את מאמר חז"ל "יהי מורא רבך כמורא שמיים", הסביר שתוכל ללמוד על מורא רבך מצבא השמיים. שהנה הלבנה, כל מה שמתקרבת אל השמש חסר אורה, וכל מה שמתרחקת מוסיף אורה. כמו כן, התלמיד, כל מה שמתנהג עם רבו במורא והמורא היא רחקות, אז יקבל ממנו, משא"כ כשאין לו מורא ממנו לא יקבל ממנו" (עטרת מנחם אות נו).
רבות מתורותיו עסקו בפרשת המן. ואולי הדבר קשור לכך שבשמו העברי והאידי ובשם מקומו, יש אותיות מ"ם ונו"ן. מדי חודש היה שולח אנשים לבדוק את המידות והמשקלות בחנויות שבעירו, אסר על נשות העיר להתהדר במלבושים יקרים וצבעוניים, ואת כל כספו חילק לעניים.
היה נוהג להזהיר את תלמידיו על לימוד הלכה בעיון. פעם אחת שאלו החוזה מלובלין האם יש לו חסידים. ענה לו רמ"מ: כן, יש לנו ב"ה חסידים. שאלו החוזה: ובמה הם חסידים? ענה לו: החסידים שלנו שוקדים על עיון הלכה ותוספות. השיב החוזה: הינם באמת חסידים.
רבי מנחם מנדל מרימינוב היה נוהג לספור גם ביום ספירת העומר בלי ברכה. ונביא עוד שניים מהגיגיו: על דברי רש"י לפרשת אמור על הפסוקים "אמור אל הכהנים ואמרת אליהם", שכתב רש"י להזהיר גדולים על הקטנים, פירש במובן של זוהר, שהגדולים יעניקו מזוהרם לקטנים יותר. על הפסוק "ויש אברהם אל נעריו" הסביר שהכוונה ששב לימי נעוריו ולכוחותיו הרעננים.
בל"ג בעומר שנת תקע"ה, טיהר וקידש את עצמו, ואמר כי הוא הולך מהעולם ויחזיר טובה למדליק נר לעילוי נשמתו. למחרת, בי"ט באייר, ל"ד בעומר, נפטר ונקבר בבית העלמין היהודי בעיירה רימנוב. באותה שנה אמר המגיד מקוז'ניץ כי רבי מנחם מנדל עומד כנגד כל צדיקי דורו. אם כן, השבוע ביום רביעי ימלאו 281 שנים לעלייתו לגנזי מרומים.
