הרב יהודה דהן רב מושב כפר חסידים ור"מ במכון הגבוה לתורה, אוני' בר-אילןרבי נפתלי (צבי הורביץ) מרופשיץ (תק"כ–תקפ"ז) היה אדמו"ר גליציאני, רבה של רופשיץ ומייסד חסידות רופשיץ. רבו המובהק היה רבי אלימלך מליז'נסק, ולאחר פטירתו הצטרף רבי נפתלי אל חבורתו של החוזה מלובלין והיה לאחד הבולטים שבחבורה.
ר' נפתלי נודע בחסידות באמרותיו החריפות והשנונות, שהיו מתובלות בהומור מושחז. את חִציו כיוון לאלו המתגאים לחשוב את עצמם תלמידי חכמים, צדיקים או בעלי כוחות נסתרים, והשתמש בהומור לא מעט כדי לתקן ולהוכיח. הנה כמה דוגמאות:
- חוטא אחד שרצה למרק את עוונותיו בסיגופים, בא אל רבי נפתלי כדי לשמוע מפיו מה עליו לעשות. מתבייש היה להתוודות לפני הצדיק, לפיכך סיפר שאחד מידידיו עבר עבירות כאלה וכאלה אבל מחמת בושה שלח אותו במקומו. ענה לו רבי נפתלי בחיוך: "ידידך הוא שוטה, הרי יכול היה לבוא בעצמו ולומר שהוא ממלא מקומו של אחר המתבייש לבוא…".
- פעם אחת שאלתו הרבנית מדוע הוא כל כך עייף, והוא ענה כי עמל קשות בעניין מעות חיטין, כי דרש מן בעלי הבתים שבעיר שלא יקפצו את ידיהם וייתנו מעות חיטין ביד רחבה. "האם הועלת?" שאלה הרבנית. "פעלתי מחצה. העניים מוכנים לקבל, אבל אם בעלי הבתים מוכנים לתת – עדיין ספק".
גם ממתק לפרשת 'קדושים', הפרשה שעברה, העניק לנו רבי נפתלי מימי ילדותו: כשהייתי ילד קטן למדתי את הא"ב ואת סימני הפיסוק. יום אחד קראתי פסוק מתוך החומש ומצאתי בו שני "יוֹדים" העומדים זה לצד זה. הסביר לי המלַמד כי כשרואים שני "יוֹדים" כאלה, הרי הכוונה לשם ה'.
המשכתי לקרוא, והנה הופיעו לפניי שוב שני "יודים", אלא שהפעם היו כתובים זה מעל זה. אני, שלא ידעתי את ההבדל, קראתי גם אותם כשם ה' . אז גער בי המלמד ואמר – "אם שני יודים עומדים זה מעל זה, אין זה שם קדוש, אלא סימן לסוף הפסוק!"
כך למדתי דבר חשוב – אם שני "יהודים" עומדים זה מעל זה ואיש מתגאה על חברו, הרי זה סוף הפסוק לדברי התורה. ואם שני יהודים נמצאים בשווה ואוהבים זה את זה, הרי זה שמו של הקב"ה.
וכך גם נאמר בפסוק: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" אם שניכם שווים ואוהבים, או אז – "אֲנִי ה'" (ויקרא יט, יח).
נאים ונחוצים הדברים לקיימם בחיינו אנו, למען הרבות כבוד ואהבה בינינו.
יום פטירתו של רבי נפתלי חל בשבוע שעבר, יום שישי י"א אייר.
