הרב יהודה דהן רב מושב כפר חסידים ור"מ במכון הגבוה לתורה, אוני' בר-אילןרבי שניאור זלמן מלאדי (1745-1812), המכונה גם "האדמו"ר הזקן" ו"בעל התניא", היה אדמו"ר חסידי שייסד את חסידות חב"ד. הוא היה מתלמידיו הקרובים והבכירים של המגיד ממזריטש. בי"ט בכסלו, שחל השבוע, חוגגים חסידי חב"ד את יום שחרורו של רבם מהכלא (לאחר שנעצר בעקבות הלשנות של מתנגדים עליו), ואף קוראים ליום זה "חג הגאולה".
בביתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הזקן, גר גם בנו (ממלא מקומו) רבנו דובער, אדמו"ר האמצעי. רבנו דובער הצטיין בכוחות התרכזות העמקה ודביקות מאין כמוהם. בעת לימודו או תפילתו לא היה מרגיש כלום מהמתרחש סביבתו.
פעם, בהיות אדמו"ר האמצעי שקוע בלימודו, וקרן זווית בחדרו הייתה עריסה ובה תינוק. נפל התינוק מתוך העריסה ופרץ בבכי, אבל אדמו"ר האמצעי לא הרגיש בדבר. אולם, אביו, רבנו הזקן, אף שדירתו הייתה בקומה העליונה וגם הוא היה שקוע באותו שעה בלימודו, שמע את צעקת התינוק. הוא הפסיק לימודו וירד ונכנס לחדרו של בנו, הרים את התינוק, טיפל בו והרגיעו והשכיבו בעריסה, ולא זז משם עד שראה את נכדו בשלווה. ועדיין לא הרגיש רבי דובער לא באביו ולא בבנו. לאחר זמן ובשעת הכושר, הוכיח רבנו הזקן את בנו בהסבירו אשר לא זו הדרך להיות שקוע בענייני לימוד וכו' עד כדי כך שאין שומע קול ילד בוכה.
סיפור חסידי זה, המשלב תורה עם דרך ארץ, ומזיגה בין שקדנות שכלית לערנות רגשית וסביבתית, ידוע זה מכבר ומפורסם כבר שנים רבות. אך רק השנה עלה בדעתי להציע לו רובד נוסף של משמעות. ייתכן שהתינוק הבוכה שנפל מעריסתו הוא גם משל לנפילה של יהודים רבים בשנות הגלות החשוכה ממעמדם וממדרגתם הגשמית והרוחנית. רבי שניאור זלמן מעיר במרומז את תשומת לב בנו שאין מטרתה של תנועת החסידות רק לאפשר לאי אלו צדיקים יחידי סגולה להגיע לרמות נשגבות של דבקות רוחנית נלהבת. תפקידה לקחת אחריות גם על המוני יהודים תועים או נוטים ליפול מעריסתם ומדרגתם להנהיגם ולהדריכם בנתיבי האמונה ועבודת הא-ל.
מנהיגותו ואחריותו של האדמו"ר הזקן כלפי כלל חסידיו וכלפי כלל ישראל ניכרות כמעט בכל פעולותיו המרכזיות: הנהגת החסידים באירופה אחרי עליית רבי מנחם מנדל מוויטבסק ועדת חסידיו; ניהול מגביות הצדקה עבור העולים לארץ; חיבור משנה חסידית סדורה ונגישה לכל מבקשי ה' בדמות ספר 'התניא' שנקרא גם 'ספר של בינונים'; כתיבת ספר הלכה מקיף שישמש מורה דרך עבור כלל החסידים; והשתדלות בהפצת תורת החסידות למעגלים רחבים.
