וינרוט אבי (פרופ', עו"ד)כי יפלא ממך דבר למשפט
משה מדריך את העַם מה לעשות כשמתעוררות שאלות קשות. כך נאמר (דברים י"ז, ח'-י"א) "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך, וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' א-להיך בו. ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".
במה עוסק הכתוב? אם יש התדיינות משפטית בין אדם לרעהו ("דברי ריבות בשעריך") פשיטא כי השופט מכריע בין בעלי הדין ויש לעשות ככל אשר יורה השופט. אך הכתוב מתייחס גם לסוגיות שמביאים בפני הכהן והלוי להבחין "בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע". מדוע נקרא הדבר "כי יפלא ממך דבר למשפט"?
החתם סופר מבהיר כי לעיתים מתעוררים באדם הרהורי ספק ותמיהות שאינן מיושבות בענייני אמונה. אלו גורמים לבלבול, למבוכה, לחוסר בטחון עצמי, ולחשש שמא אלו הרהורי כפירה.
כשספק מתעורר אצל אדם מאמין, אין בכך חטא. אדרבה, הקב"ה מזמן לאדם ספקות אלו כדי שיחשוב. אם הספק מביא לחשיבה הרי שרק ברכה יש בו, כי אחרי השאלה באה תשובה שמניחה את הדעת. שאלה וספק מסוג זה הם מציאה שמזדמנת בדרכו של אדם ואסור לעבור לידה בלי להרים אותה. אדרבה, ראוי שידלה מחשבה זו מנבכי תת ההכרה אל מרכז התודעה. אין להדחיק שאלות מסוג זה, כי הם בגדר של תהליך נפשי שהבשיל ומסוגל להביא להעלאת רמת המודעות וההבנה של השואל. כך אצל אדם מאמין!
אבל, אם שאלה אינה נובעת מחתירה אל האמת, היא לא מובילה לחקר האמת. אצל כופר, ה' נטע מחשבות אלו כדי לטורדו מן העולם, ולהביאו לשמד והשמדה עצמית. על כך נאמר (איוב י"ב, כ"ג) "משגיא לגוים ויאבדם".
כיצד נבחין בין שאלה שמטרתה להעצים את האמונה, לבין שאלה שנובעת מלב כופר ומתוך מטרה להביא את השואל לעברי פי פחת?
משכיל ידוע שאל את הגאון רבי חיים סולובייצ'יק שאלה בעניין של אמונה. רבי חיים סירב לענות לו, והבהיר כי "לשאלות יש תשובות. אבל לתשובות אין תשובות". מי שמאמין ויש לו תמיהות בתום לב, משיבים לו בשמחת הלב. אדרבה זהו סיעור מוחות חיוני. שונה הדבר אצל מי שגיבש דעה מוקדמת בבחינת "אל תבלבלו אותי עם העובדות כי אני כבר החלטתי". ליבו לא פתוח לשמוע תשובה והשאלה שלו נועדה להתריס. הוא לא מצפה לתשובה ושאלתו היא דרך בריחה בנתיב שסומן מראש בדרך החוצה.
פרעה שאל (שמות ה', ב') "מי ה' אשר אשמע בקולו" ולא השיבו לו דבר כי לשאלה יש תשובה, אבל למי ששאלתו מבטאת דעה קדומה אין טעם להשיב.
עתה בשלים אנו לחזור אל הוראתו של משה רבנו.
לעיתים מתעוררת שאלה שהאדם מהסס להציגה בפני רבו, שכן הוא חושש שמא זהו הרהור כפירה לא לגיטימי. אבל, אם השואל אינו יהיר והשאלה מתעוררת בתום לב, מקומה בבית המדרש, בשיח גלוי שבין אדם לרבו.
לכך קורא הכתוב "כי יפלא ממך דבר למשפט", כי משפט הוא סדר ושיטה. המשפט נבנה על אדנים של חשיבה שיטתית. ואכן, זו הזדמנות לחשיבה בונה ושיטתית, שתביא את השואל להבין בדרגה גבוהה יותר. מופשטת. מובנית. מתודית.
הנה כי כן, החתם סופר חולק על המשפט "קושיה היא טרפה". לא ולא. מי ששאלתו כנה יעלה נא את שאלתו באופן גלוי. היא תהווה הזדמנות פז להעמיק את התודעה ולהגיע לדרגה גבוהה יותר של ידע, הבנה ואמונה. במקרה זה יגלה המעיין כי האמונה היא "משפט – דבר מתורץ ונכון".
