1.
זה שנים, אולי מאז סר חינה של המפד"ל ההיסטורית של יוסף בורג וזבולון המר ז"ל וקיסמה, צפה ועולה בקידושים שעושים מידי שבת (או רק בשבת מברכין) החברה' במגזר הסרוג השאלה- האם עוד יש מקום (בכלל) למפלגה מגזרית דתית-לאומית, או שאפשר לסמוך על המפלגות האחרות, שאם ייטמעו בהן חברה' 'משלנו', גם המפלגות האלה ידאגו לאנ"ש, מה שייתר את הצורך במפלגה דתית. יש סברות טובות לכאן וסברות טובות אחרות לכאן, ומה שהיה לא פעם 'המכה בפטיש', זה שהכריע את הכף, היה ביקור במרכז הליכוד. כמות הכיפות הסרוגות, כמו גם השביסים שם, לא הייתה מביישת אפילו את המפד"ל של הימים הטובים ההם. עד כדי, שלא אחת נשמעו זמירות צורמות כמו: 'הדתיים משתלטים לנו על המפלגה'. ואכן, 'סרוגים' רבים בליכוד הגיעו למשרות הכי רמות שיש במגזר הציבורי, לתפארת ארגון בוגרי בני עקיבא והצופים הדתיים. ובד"כ, הם גם הצדיקו את הציפיות מהם. עיינו ערך: בן שבת, רון דרמר, יעקב נגל, אלקין, יעקב עמידרור, אדלשטיין, עמית הלוי, אביחי בוארון, ו…עידית סילמן גם. וכמובן רבים וטובים נוספים.
דא עקא, אם נבחן את תוצאות הפריימריז שהיו השבוע בליכוד, אחד הדברים שהכי בלט, בעיניים שלי, זה שהרבה מאנ"ש ה'סרוגים', שבעה במספר, נדחקו למקומות לא ריאליים, לכאורה. ואלה שמות: השרים עידית סילמן וזאב אלקין, וחברי הכנסת אריאל קלנר, עמית הלוי, ניסים ואטורי ואביחי בוארון. אחיהם למגזר, משה סעדה ושלמה קרעי יכולים לנשום לרווחה, הם בפנים, הגם שלא במקומות שייחלו להם. ואם בסרוגים עסקינן, עוד לפני כן פרשו מהליכוד חובשי כיפות נוספים- דן אילוז שעבר לישראל ביתנו ויולי אדלשטיין שחבר לגלעד ארדן. אז נכון שהחברות והחברים הנ"ל לא התיימרו לייצג בכנסת דווקא את 'העניין הדתי', ובכל זאת, בלי להיות קטנוני ומגזרי, היה נעים לראות ריבוי כיפות בכנסת, ודווקא במפלגה שלא מכריזה על עצמה כדתית בהגדרה.
הנקודה היא שנתניהו יודע שהליכוד הוא בית לא רק לרבים מעדות המזרח אלא שגם דתיים הרגישו בו בבית. מול הדחתם של שבעה סרוגים הוא יעשה טעות אם יישאר אדיש לעניין. סביר שלפחות אחד או שניים מהמשוריינים הבאים יהיו יוצאי אותו בית מדרש. וינטר- אופציה הבאה בחשבון, אשה סרוגה- בעדיפות. שתי ציפורים בבחירה אחת.
מאפיינים נוספים בולטים של תוצאות הפריימריז שם: אין איזה קצין בכיר בדרגת אלוף ובטח שלא רמטכ"ל בעשירייה הראשונה, אלא אם כן נתניהו ייבא אחד כזה. אולי כי כבר הוכח, למרבה הצער, שדרגות בכירות אינן ערובה להבנה אסטרטגית עמוקה בזירות המורכבות עימן אנו מתמודדים.
מה שכן, בפריימריז האלה נתניהו שוב הוכיח כי כוחו עדיין במותניו, גם אם ההצלחה אינה של 100%. מרבית יקיריו וחייליו הנאמנים- בפנים. מה שכן, את השר ניר ברקת הוא הצליח לדחוף החוצה (מחיר ראוי לניסיון לכאורה לעשות פוטש), אך עם טלי גוטליב הייתה לנתניהו רק חצי הצלחה. הוא רצה אותה בחוץ [ברשתות רצה ידיעה על סקר לכאורה שנערך לכאורה והראה לכאורה כי הגברת ברשימה מרחיקה לכאורה (ספרתם כמה לכאורה?) שני מנדטים מהליכוד], וקיבל אותה לקראת סוף המקומות הריאליים, אבל בפנים, שוב, לכאורה. חשבתם שזה יערער לה את הביטחון? הצחקתם. לא גברת טלי גוטליב, עורכת הדין עם 23 שנות ניסיון, תתרגש מהמיקום הלא מי יודע מחמיא, אבל בהחלט מחמיא נוכח מי שניסה לשים לה רגל או שתיים. ח"כ גוטליב אמרה אחרי ספירת מרבית הקולות: "גם אם סביבת ראש הממשלה ממש התאמצה לסכל ולהחליש אותי, גם אם כל הקולות המאוגדים בדילים קיבלו הוראה לא לסמן אותי, וגם אם אני היחידה שלא נשלח מסר מראש הממשלה לחזק אותה, בוחרי הליכוד הימניים נלחמו עליי בכוח אדיר".
טרם יבשה הדיו על דף סיכום הפריימריז, הודיעה גברתי המלומדת בערוץ 14 כי היא מצפה מראש הממשלה שימנה אותה לשרת המשפטים. ציטוט: "אני מכוונת לתפקיד שרת המשפטים וראש הממשלה טוב יעשה, טוב יעשה, אם הוא ייתן לי להיות שרת המשפטים. אם אני אימת שופטי בג"ץ, אז כנראה אני צריכה להיות שרת המשפטים. ואם רוה"מ לא ייתן לי להיות שרת המשפטים, הוא יעשה שגיאה חמורה. כי עובדתית שבין הצהרות על רפורמה לבין פעולה בפועל, הוכחנו שלא הצלחנו לרסן את כוחו של בג"ץ… בסופו של דבר יריב לוין לא מרסן את כוחו של בג"ץ… מוטב יעשה רה"מ אם הוא ייתן לי להיות שרת המשפטים. אבל זה לא בכיס לא שלי, ולא של יריב לוין", אמרה. ומן הסתם נשמע זאת ממנה השכם והערב עד יום הבחירות ועד בכלל.
אחת ההפתעות (המאכזבות) בפריימריז של הליכוד בעיניי הייתה דחיקתו לאחור של ח"כ אביחי בוארון. לא רק נציג מובהק של יו"ש, גם ביצועיסט מהמעלה הראשונה. לא סתם נתניהו מינה אותו כאחראי על השטח ביום הבחירות לכנסת, אני בטוח שהוא יחסר שם לרבים. לעומתו, על מי שלא רבים יזילו דמעה כי (כנראה) תראה את הכנסת מבחוץ היא השרה לאיכות הסביבה עידית סילמן, שכזכור נתגלתה/הומצאה בזמנו ע"י נפתלי בנט באחד מגלגוליו הקודמים בכנסת. לאחר השריונים היא לא תהיה בארבע העשיריות הראשונות. מה שכן, אפשר לסמוך על עידית ובעלה שמוליק, שאם נתניהו לא ישריין אותה היכן שהוא במקום ריאלי ברשימה, הם ימצאו את הדרך לאוזנו של נתניהו או ראש הממשלה הבא לקבל מינוי ראוי, מכובד, מתגמל אחר. לא אלמן ישראל. ויסלחו לי השר זאב אלקין (שכזכור עבר מהליכוד לגדעון סער ומשם חזר איתו לליכוד ועתה, נכון לעכשיו נשאר בחוץ, אלא אם כן ישודרג ע"י נתניהו, מה שבעיניי מגיע לו), ולהבדיל ח"כ ניסים ואטורי, שהפעם לא התייחסנו גם אליהם. עוד יבואו ימים.
מי שהפתיע אותי לטובה, וידע להפסיד בכבוד, היה ח"כ חנוך מילביצקי. הופתעתי, כי הדרך בה התייחס לדוברים שלא באו לו בטוב בוועדה בכנסת בראשה עמד הייתה, בעיניים שלי, לא פחות מזוועתית. והנה עתה, על כשלונו בפריימריז הגיב: "דמוקרטיה זו דמוקרטיה, גם כשהתוצאות באות לך פחות בטוב. רוצה לאחל הצלחה גדולה לנבחרת שבחרו חברי הליכוד. משימות ואתגרים גדולים בפתח".
אחד המנצחים באמת בפריימריז בליכוד הוא סגן השר אלמוג כהן, בעברו איש של איתמר בן גביר, 'כוכב' חדש בליכוד: "יצאתי לקרב כאשר ראש הממשלה אמר לי שהוא בטוח שאני אצליח גם בשלושה ימים, בלי שלטים, בלי מטה, בלי מדבקות- ציבור המתפקדים הוא שהביא אותי ואני מודה להם ולבורא עולם על כך", אמר.
ובעיניים שלי, מה שהכי מדאיג בתוצאות הפריימריז הוא שהשר יריב לוין, סיים במקום השלישי והמכובד, מה שמציב אותו בנקודה טובה להתחרות על כובעו של נתניהו, מתישהו. יריב לוין הוא בעיני טיפוס דוגמטי, אנטי תזה למה שנדרש ממנהיג ציבור.
ואחרי שאמרנו את כל זה, ובהנחה שהגעתם עד הלום, 'השורה התחתונה' בעיני היא כדלקמן: עם כל הכבוד לסקרים, הם רק מגמה, ומגמה הנכונה ליום עריכתם. שום דבר לא סגור. לא שהליכוד ירכיב ממשלה, וגם לא שגוש השינוי ירכיב. הדברים יתחילו להתבהר רק לאחר הגשת הרשימות ב-7 בספטמבר. ימים או שעות לפני 'שעת השין', בחצות, רשימות יתאחדו, אחרות ימשכו את הטפסים, ורק אז יתחילו משחקי 'בית הגמר'. או אז כל הקלפים יתערבבו, וההערכות והפרשנויות יתחילו לקבל צורה קרובה יותר למציאות.
2.
במפלגת הדמוקרטים, בראשותו של יאיר גולן, יש כמה מועמדים במקומות ריאליים, כמו משה רדמן והגברת לסקי, שהתבטאויות שלהם יותר מאשר יביאו קולות למפלגה הזו, הם ירחיקו קולות מגוש השינוי כולו. מילא ירחיק מהדמוקרטים, אבל איך מהגוש כולו? פשוט. כי יש כאלו שמאסו בנתניהו ובליכוד וכמהים לשינוי, אבל לא ייתנו קולם למפלגה ציונית ככל שתהיה, אם היא עשויה לחבור למפלגה שרדמן ולסקי מככבים בה. זה לא סתם שאביגדור ליברמן יעץ להם: תשתקו. בדמוקרטים הבינו זאת והנחו את המועמדים להמעיט בדיבורים בעיקר בנושא הישראלי-פלשתיני, בטח ללא תיאום מראש עם מנהלי הקמפיין. כעת נותר לראות עד כמה תהיה שם משמעת פנימית. ובימין מקווים שהמשמעת שם לא תחזיק מעמד. ואני סומך על הימין, שגם אם לא יקבל 'תחמושת' חדשה, הוא יגיע בקלות לחומרים מהעבר הקרוב וידאג להאכיל אותנו בהם ערב, בוקר וצהרים.
3.
אין בעיניי מושג כמו ה'כלנתריזם' כדי להצביע עד כמה הפוליטיקה שלנו התדרדרה אל עברי פי פחת. לפני הרבה שנים, בתקופה שמפלגות עוד הדפיסו 'מצעים' עם ה'אני מאמין' שלהן תוכניות העבודה לקדנציה הקרובה, ובאלה ניסו לגייס את תמיכתנו בהן, מעטים מאוד היו חברי כנסת של מפלגה מסויימת שחו את הקווים למפלגה אחרת. זה היה נחשב לא מוסרי, קודם כל כלפיי המצביעים שנתנו לך את קולם במפלגה הראשונה. בשנות ה-50 של המאה הקודמת היה אדם בשם רחמים כלנתר, חבר מועצת עיריית ירושלים, שעבר מחנה פוליטי תמורת תפקיד בכיר בעירייה. מאז המילה 'כלנתריזם' נחשבת כמילת גנאי למי שעושה כן. ובימים אלו, כידוע, צפוף במסדרון הכלנתריזם. לא אכנס לשמות. די אם אזכיר שבראיון לברק סרי ולאלי אוחנה ברדיו 103 אפ-אם אישר השר איתמר בן גביר, שלפחות ארבעה שרים מהליכוד וארבעה חברי כנסת מהליכוד פנו אליו או למקורביו לבדוק אפשרות שישוריינו ב'עוצמה יהודית', נוכח 'מרחץ הדמים' שהולך להיות ברשימת הליכוד נוכח השריונים הרבים שכפה נתניהו. היו ח"כים מהליכוד, חוץ מאדלשטיין כמובן, שפנו גם לארדן שהקים מפלגת לווין משלו. גם בגוש השינוי יש החוצים מפלגות כמו בקצב של החלפת גרביים. בתכלס', הכל פתוח עד יום הגשת הרשימות לוועדת הבחירות, בתחילת ספטמבר. ובימים האלה בישראל, מרוב כלנתריזם, זה כמעט כבר לא מסריח.
4.
פרשנים של המגרש הפוליטי מעריכים כי כעשרת אלפים חרדים, מבין כ-76 אלף המצביעים הפריימריז של הליכוד, הם חרדים. נו, אז מה? לחרדי אסור להיות ליכודניק? הרי אפילו אדם חרדי נכנס בשבוע שעבר לכנסת ברשימת הליכוד (במקום ח"כ שפרש), אז מה העניין? העניין הוא כזה. חרדי שבוחר להיות ליכודניק, זה סבבה. ממש כמו דתי, מסורתי, בדואי, כל אחד. וזה בסדר. אבל, בארמית אומרים: 'לית מאן דפליג', אין מי שחולק, שרוב רובם של רוב רובם של אלפי החרדים שהצביעו בפריימריז של הליכוד, לא היו ליכודניקים, אינם ליכודניקים וגם לא מתכוונים להיות כאלה. ל-99.9 אחוז מהם אין כוונה לשים פתק של הליכוד ביום הבחירות לכנסת, וגם אוי ואבוי להם בקהילה החרדית אם ייודע שם שעשו כן. הם באו להצביע בפריימריז של הליכוד בד"כ במצוות רבם/אדמו"רם/ קבלן הקולות מטעמם כדי לקדם את היבחרו של מישהו ספציפי או מישהם ספציפיים, בין משום הכרת הטוב על פועלם למען החצר/הרב/הקהילה הספציפית, בין מתוך ציפיות (והבטחות שקיבלו?) כאלה לעתיד. תודו, עשרת אלפים מתוך שבעים ושישה אלפים- זה משמעותי.
ובעצם, מה אני רוצה מהם? האם הם המציאו את השיטה הזו של ההשפעה בפריימריז בלי כל כוונה להצביע לאותה מפלגה בבחירות לכנסת? לא, הם לא המציאו את הגלגל. קדמו להם מתיישבי יש"ע רבים שעשו כן כבר לפני שנים רבות, ובדרך זו אכן הביאו לחיזוק פנימי עמוק בליכוד ביחס ליו"ש, ומן הסתם גם קבוצות אחרות עושות כן רק שהם עם בולטות נמוכה יותר.
ובעיניים שלי, מה שנשאר לא פתור זו השאלה האם בהיבט המוסרי ואף ההלכתי, להשפיע על הרכב של רשימה לכנסת של מפלגה שאותה יודע בוודאות שלא תצביע לה ביום הבחירות זה בסדר. לי יש את התשובה שלי. שלא. מול זה עומד רק ההסבר: "בפוליטיקה כל כשר". גם זה, בעיניים שלי – לא.
5.
מול הסוקרים של ערוצי 10, 12 ו-13 שבסך הכל הסקרים שלהם ביחס לבחירות הקרובות מאוד דומים, כלומר- בסביבות 60 מנדטים לגוש השינוי, בסביבות 50 לקואליציה ועוד 10 לערבים, ניצב שלמה מומי פילבר, הסוקר בין השאר לערוץ 14, עם תוצאות או מסקנות אחרות לגמרי. לשיטתו, לקואליציה יש רוב ברור של בין 64 ל-67 מנדטים, ש"ס והחרדיות יציבות (בניגוד לירידה הנראית בסקרים האחרים), סמוטריץ' ובן גביר יציבים- כלומר, הכל בסדר, הימין יוסיף לשלוט כאן. את הפער הגדול בין תוצאות הסקרים שלו לבין האחרים הוא מסביר בכך שהאחרים לא סוקרים נכון את מצביעי הימין כמו גם את אלה שזו להם הפעם הראשונה שיצביעו. כל זה בהנחה שהסוקרים הם מלאכים, עושים את עבודתם בצורה הכי ישרה והכי מקצועית ואינם מושפעים כלל מהעמדות הפרטיות שלהם. היש מציאות כזו? בצד אחד? בשני הצדדים? מה שבטוח, שלא פחות מהפוליטיקאים עצמם, גם הסוקרים במתח למבחן האמת. נוכח השוני הגדול שבין הסקרים מפה ומשם, תירוצים כמו: 'משהו השתנה בימים האחרונים', לא יתקבלו. מישהו או מישהם יתקשו לצאת אח"כ לרחוב.
6.
זה קרה בשבוע שעבר. שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי, מגדולי ידיד ישראל, בעקבות ה'התנחלות' שהקימו כמה פורעים יהודים בכפר פלשתיני העונה לשם 'קוסרה', פרסם הודעה לפיה: "צה"ל ומשטרת ישראל הגיעו לבקשתנו למקום כדי לפנות את הטרוריסטים הישראלים שביצעו את המעשים האלו". קראתם נכון. "לבקשתנו". לבקשת שגרירי ארה"ב בישראל. לא לבקשת צה"ל או המשטרה. לבקשת האמריקנים. ישראל, יו"ש 2026. משילות? ריבונות? אין. באותו המקום ובאותו ההקשר, צולמו גם כמה חיילי צה"ל מההגמ"ר (ההגנה המרחבית), נשארים שם עם הפורעים, מתפללים איתם, כאילו הכל סבבה. צילום מצב שהדליק נורות אדומות האם לא ניתנה יד חופשית מדי בקבלת המתגייסים להגמ"ר. האם לא נכון היה לעשות סינון, ואולי בעקבות אירועים כאלה יעשו את הסינון הזה.
למטורללים שם לא אכפת. הפרעות שלהם, בעקבות האמונה היוקדת שלהם בצדקת דרכם, כמובן למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, גורמת נזק בדיוק לאותן שלוש מטרות קדושות. עם, ארץ, תורה. שלא לדבר על כך שהם מוציאים דיבת המתיישבים רעה, ממש על לא עוול בכפם. כמעט כל ראשי המתיישבים מגנים אותם, נכון, חלקם אולי לא בשפה נחרצת כפי שהיה ראוי. לך תדע, אולי חוששים מהפורעים. יש דין ואין דיין.
נראה שאפילו שר הביטחון שלנו, ישראל כ"ץ, מתחיל להרגיש שלא בנוח עם מה שקורה בתחום האחריות שלו. זה אותו כ"ץ שבתחילת כהונתו אסר להוציא צווי מעצר מנהליים כלפי יהודים, בניגוד לעמדת שב"כ. לך תדע, כמה מהפרעות של השבועות האחרונים שם בכפרים הערביים ביו"ש היו נחסכים לו ישראל כ"ץ לא היה מוציא את האיסור הפופוליסטי הזה. אז בסוף שבוע שעבר פרסם כ"ץ הודעה לפיה הורה על גיבוש תוכנית להעברת סמכויות האכיפה על אזרחים ישראלים ביו"ש מהצבא, שעשה זאת עד כה, לידי המשטרה. כ"ץ הסביר כי "תפקיד צה"ל הוא להילחם בטרור הפלשתיני ולהתמקד בהגנה על הגבולות ועל היישובים אל מול האיומים". הודעתו לא באה בחלל ריק. רק שבוע לפני כן אמר הרמטכ"ל אייל זמיר בקבינט כי נוכח ריבוי האתגרים והמשימות שעומדים בפני הצבא, "אי אפשר שחיילי צה"ל ירדפו אחר קומץ שמוציא להתיישבות שם רע. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המשטרה, אבל ראוי שצה"ל לא יעסוק במשימות האלה יותר". הפעם, למרבה הפלא, היה שר הביטחון כ"ץ קשוב לצבא, ומסר את ההודעה כדלעיל.
אבל, אחרי שהתלהבנו, בואו נעשה את המתבקש ונבדוק את הדברים. ישראל, כידוע, טרם החילה ריבונות על יהודה ושומרון (סמוטריץ' לא הספיק, תנו לו עוד קדנציה וגם זה יהיה). משכך, הריבון המוגדר שם הוא צה"ל והוא זה שאחראי לטפל בכל מה שזז שם. יהודי וערבי. כך, שלא בטוח שמאחורי הכרזתו של השר כ"ץ יש איזשהו משהו ענייני, מעבר להצהרה בומבסטית ברוח ה'בום, בום, בום' שבסרטון הפריימריז שלו. והצבא, אם רק יקבל את ההוראה המתאימה מהדרג המדיני, יוכל לה, גם יוכל.
ובתוך כך, נכון להיות מודעים להודעה הוציא אלישע ירד, הדובר, אם לא המוכתר, של נוער הגבעות. ירד שחרר ביום ראשון הודעה לפיה בסוף השבוע האחרון הוקפץ גדוד 51 של חטיבת גולני, כדי להרגיע את המצב בכפר קוסבה ובסביבתו. הגדוד אמור היה לעלות בימים הקרובים לפעילות בלבנון. לדברי ירד, "ההחלטה להשתמש בלוחמים ככוח שיטור כנגד יהודים עוררה ביקורת קשה בתוך הגדוד, ועשרות חיילים הודיעו למפקדיהם כי לא ייקחו חלק בפעילות כזו שנוגדת את הערכים הבסיסיים עליהם חונכו". לדבריו, בעקבות הביקורת בגדוד, החליט הרמטכ"ל אייל זמיר להקפיץ מיד את סיירת חרוב, שתחליף את גדוד 51. לא בדקנו את אמיתות הדיווח, אבל אם זה נכון, אנחנו, המדינה, בבעיה. "עשרות חיילים לא ייקחו חלק בפעילות שנוגדת את הערכים שלהם", צייץ ירד. באמת? צבא כבקשתך? ומה עם עשרות ומאות 'שמוצניקים' שעפ"י הערכים שלהם, ערכים לאורם חונכו, על מדינת ישראל לסגת מכל יו"ש, ובכל זאת, שנה אחרי שנה, הם עושים עשרות ומאות ימי מילואים ביו"ש, שומרים על המתיישבים, רודפים אחר טרוריסטים פוטנציאליים, ולאחרונה אף נאלצים לרדוף אחרי פורעים יהודים?! מה, אם הם 'יסרבו', אותם סרבנים לכאורה מגדוד 51 גם יבינו? יסכימו? עד כדי כך התדרדרנו?
ולקינוח, בגל"צ דווח כי בצה"ל נאלצו בימים האחרונים לדחות ואף לבטל מעצרי חשודים פלשתינים ביו"ש, בשל הצורך בהסטת כוחות למשימות של טיפול בטרור יהודי. אמיתי? קונספירציה? חומר למחשבה.
